ב-30 בדצמבר 1970 ניגש החייל מאיר בוסאני לידידו עמיחי יורדן בבקשה שיגרתית בין חיילים - החלפה במטלות. "מאיר רואה אותי, והוא בא ואומר לי 'אתה זוכר שאני נשוי'?" נזכר יורדן בשיחה עם אלמנתו של מאיר. "אני צריך לצאת מחר, ואני משובץ לשמירה בתצפית מרוחקת, תוכל להחליף אותי בתצפית, ואני אקח את תורנות המטבח שלך?" שאל בוסאני את יורדן.
שיחה שגרתית זו הפכה לסיפור שמפריד בין גורלות, בין חיים למוות. בשעה 12:05 קרסה אבן על חדר האוכל במוצב צה"ל בנאות הכיכר גרמה להרס רב ומחצה תחתיה 20 חיילים ששהו בחדר האוכל, בוסאני ביניהם. 50 שנה אחרי האסון, כתבת כאן חדשות שוחחה עם הניצולים ועם משפחותיהם של אלה שגורלם לא שפר עליהם, ומצאו את מותם באסון הנורא, שזכרו נשכח לאורך השנים.
צפו בכתבתה של איטה גליקסברג, מתוך השבוע בכאן 11
