מחקר של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, ה-OECD, מגלה: בתי הספר בישראל עוסקים פחות בהיכרות והתנסות עם בני תרבות אחרת ונוגעים פחות בנושאים אקטואליים. תלמידי ישראל בני ה-15 יודעים פחות לעומת תלמידים בעולם על שינוי אקלים, רעב, הגירה ועוני. על פי פרק חדש בדוח של מחקר פיזה 2018 שהתפרסם השבוע, מתגלה כי תלמידי ישראל בני ה-15 אינם מצטיינים בשורה של תחומים הקשורים לכישורים גלובליים.
בישראל שיעור התלמידים שדיווחו שהם יודעים לפחות משהו על שינוי אקלים, רעב, הגירה ועוני, נמוך בכ-10% משיעורם של תלמידים בני אותו שכבת גיל בממוצע ה-OECD. לפי דיווחי מנהלי בתי הספר לדוח פיזה, שיעור התלמידים בישראל הלומדים בבתי ספר בהם תוכנית הלימודים מכסה נושאים גלובליים, כגון סיבות לעוני ושינויי אקלים, נמוך פי שניים מזה שבממוצע ה-OECD.
מחברי הדוח מסיקים כי הנושאים בהן עוסקות תוכניות הלימודים בישראל אכן מתייחסות לשינויי האקלים וסכסוכים בינלאומיים אך פחות בסוגיות של שויון בין המינים, הגירה, בריאות, עוני ורעב. כמו כן, על פי מחקר פיזה רק 45% מהתלמידים לומדים בבתי ספר בהם תכנית הלימודים כוללת יצירת קשרים עם אנשים מתרבויות שונות או ממדינות שונות.
ד"ר ניר מיכאלי, רקטור מכללת אורנים לחינוך ומי שהיה יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך אינו מופתע: "ממצאי הדוח לא מפתיעים אותי בכלל. עצם ההפרדה הרווחת במערכת בין תחומי דעת לשיעורי חינוך היא עדות לעובדה שאין מספיק עיסוק בתוך הלמידה בשאלות המאקרו של אדם וחברה.
"במקום שהעיסוק בשאלות כמו עוני או משבר האקלים ייעשה דרך תחומי הדעת, דוחקים את העיסוק בהם למשבצות ייעודיות ופעמים רבות לא נשאר זמן בכלל להתעסק בסוגיות האלה. גם מבחינה מבנית מערכת החינוך בישראל מתייחדת בזה שהיא מפוצלת לזרמים ומגזרים כך שאין הזדמנות למפגש מתמשך ומשמעותי בין תלמידים ממגזרים שונים".
הדו"ח מגלה שגם בנושא ההיכרות עם סוגיות גלובאליות, הפערים בישראל בין דוברי עברית לדוברי הערבית הינו גדול, כשדוברי העברית מכירים את הסוגיות יותר טוב. וגם בנושא זה, לא מפתיע שבישראל הפערים גדולים בין אוכלוסיות מבוססות לחלשות.
