"מי שהיה שם יצא שרוט. ומי שאומר שלא - עוד יגלה את זה", כך אומר פרופ' ערן דולב קצין רפואה פיקוד דרום במלחמת יום הכיפורים על ארבעת הימים האחרונים של המלחמה בחזית הדרומית. המלחמה הקשה והטראומטית ההיא אמנם הסתיימה לבסוף בניצחון לישראל, אך הלוחמים שהיו שם ונדרשו להגביר את הפעילות הצבאית כדי להביא למדינה הישג - מתקשים עד היום להשלים עם המחיר הכבד ששילמו.
ד"ר עמירם אזוב, סופר והיסטוריון שחיבר את הספר "הכרעה" המגולל את סיפור הקרבות של אותם ימים, אומר: "צה"ל של אותם ימים הוא צבא מנצח, אבל צבא עייף עד אימה. הדרגים הצבאיים והדרגים האסטרטגיים שואלים מהי תמונת הניצחון? האם נשיג תמונה שאיתה נוכל לבוא לציבור? הלחץ קדימה מוליד שורה של החלטות שהמחיר שלהן גבוה, ואולי אפילו מיותר".
שני מקומות זכורים במיוחד מאותם ימים - "חצר המוות" על גדתה המזרחית של תעלת סואץ ואיסמעליה. "היה לחץ גדול להתקדם קדימה", מספר זמי רייכל שהשתתף קרב בפאתי איסמעליה כטנקיסט. "הקומנדו המצרי חיכה לנו, ופשוט דפק לנו את שלושת הטנקים בבת אחת". מ-12 הלוחמים נהרגו ארבעה, ומי שנותר בחיים יצא עם פצע גדול בלב.
מלחמה ממרחק אפס: מה עברו צוותי הצילום במלחמת יום הכיפורים?
גיגי מימון, שלחם ב"חצר המוות", מרגיש מיליונר רק בגלל שזכה לשרוד את הקרב בניגוד לחבריו. "ביום-יום אין לי טראומה, רק כשמעלים זכרונות. אני הופך להיות גל של בכי". הוא אומר.
