מאחורי הסטטיסטיקה העגומה של שיעור האבטלה הגבוה - יש פנים רבות. בין האוכלוסיות שנפגעו מהמשבר הכלכלי שיצר נגיף קורונה, נמצאות גם האימהות היחידניות. הן מתמודדות עם מציאות כלכלית לא פשוטה כשהן לבד במערכה גם בימי שגרה, אך כעת הן מתקשות עוד יותר לקיים את עצמן ואת משפחותיהן.
מיכל דיין התלבטה רבות לפני שהחליטה לשתף את ילדיה, או לפחות את הגדול מביניהם, בנוגע לקשיים הכלכליים. "הייתי בדילמה", היא מספרת, "אבל הרבה יותר קשה חוסר הידיעה, כשאני אומרת לו בסופר 'זה לא, וזה לא, וזה לא'". היא אינה זכאית לדמי אבטלה כי לא עבדה די זמן לפני הפיטורים, ומה שיש לה כרגע זה 2,350 שקלים בחודש דמי מזונות ועוד 900 שקלים השלמת הכנסה.
איך מתקיימים מסכום כזה? "זה מינוסים, וזה הלוואות, וזה תרומות, וזה הרבה דברים. מה שאפשר בשביל לשרוד כי אין", אומרת מיכל. והבן הגדול, אמיר, גם כן מבין את המצב הקשה: "זה עצוב שאין לנו כסף".
ענת נחום עברה דום לב בגיל 26, היא אם חד-הורית שמקבלת קצבת נכות ונמצאת כעת החל"ת. נקודת האור בחייה היא הילדה שבאה לעולם לפני חמישה חודשים, אחרי שבע שנים של טיפולים. "יש שמחה, יש אושר ענקי", אומרת ענת, אבל באותה נשימה גם מתקשה לקבל את העובדה שאין לה סלון לפרוס בו את השטיח עבור התינוקת שלה. "למה אני צריכה לקבל דברים בתרומות מהמשפחה, למה?", היא שואלת בבכי. "למה אני לא יכולה לפנק את הילדה, ולקנות לה בעצמי?".
כששואלים את ענת מה היא הייתה רוצה שישתנה, היא עונה: "הייתי רוצה דיור בר השגה. דיור שאני יכולה לשלב אותו ונשאר לי כסף, דיור שבו אני יכולה גם לקנו לעצמי עוף ולבשל אותו".
בזמן שגרה שיעור הנשים בשוק העבודה הוא 49%, ואילו בזמן משבר הקורונה שיעורן מקרב דורשי העבודה הוא 56%. "מה שאנחנו רואים פה זו התמוטטות", אומרת שלי רפפורט, מנחת סדנאות מגדר ואם יחידנית בעצמה. "יש נשים שחזרו להיות תלויות לגמרי בבן הזוג שלהן".
