אוראל אליהו, בת 37 מירושלים, טרנסית ובליינית, עברה תקופות אפלות בעיר שבה היא חיה אבל היא לא מוכנה לעבור לתל אביב ולכל מקום שבו החיים יהיו יותר קלים עבורה. ביקור ראשון במרכז העיר אחרי שנים שבהן נמנעה מלהגיע לשם, מזכיר לה את מקרי האונס שעברה. למרות הכל, היא נשארה בבירה, והיום היא מודל לחיקוי עבור טרנסיות צעירות שבוחרות לעבור את התהליך דווקא בעיר הזאת.
"בכיתה י"ב הגעתי לכיתה עם ציפורניים ושיער, לא הייתי לא פה ולא שם. אחרי חודש וחצי המורים התלוננו כי לא עניתי להם כשקראו לי בשם שלי. המנהל אמר לי "ברומא התנהגי כרומאית" ולא חזרתי לבית הספר יותר".
על הקושי הכלכלי שחוות נשים טרנסיות רבות, סיפרה אוראל: "לא מקבלים נשים טרנסיות לעבודה. רובן נופלות לזנות, וזה הדבר הכי קל בעולם. הייתה לי בחירה - ללכת לתל אביב ולהפוך לזונה, או להישאר פה ולהילחם, נלחמתי. על כל אונס שעברתי פה, יכולתי לקבל שם 400 שקלים".
