בעוד יומיים יצויין יום השואה שהוא גם יום השנה למרד גטו ורשה. ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית, הסביר היום (א') בתוכנית "קלמן ליברמן", בכאן רשת ב, על גילגולו של השיר העיירה בוערת ("שריפה, אחים, שריפה!"), שהפך להמנון של מורדי גטו קרקוב ועוד הרבה יותר מכך.
את השיר כתב ב-1938 מרדכי גבירטיג, שנרצח באקציה בגטו קרקוב. השיר נכתב הרבה לפני ההשמדה הגדולה של הקהילות היהודיות, ועוסק בהתדרדרות שחלה קודם לכן - בפוגרומים שפולנים עשו ביהודים, בגיבוי השלטונות, ובהם נרצחו עשרות יהודים. השיר נכתב על פוגרום שבו התגוננו היהודים, ובמהלכו נהרג אחד הפולנים, מה שגרם לעוד עלילות דם ומשפטי ראווה - כמיטב המסורת. מילות השיר זועקות באוזני יהודי פולין התרעה מצמררת, שהיה קשה לדמיין אותה באותם הימים. התרעה בטון ביקורתי כלפי יהודי פולין על שאננותה. השיר היה פופולרי מאוד והפולנים, שהבינו את הפוטנציאל המרדני של השיר, אסרו להשמיעו.
פוליטיקה של השואה לאחר המלחמה
עד שהפך להמנון של מורדי גטו קראקוב השיר עבר גילגולים רבים. כשיהודי פולין גורשו לבוקרשט, רומניה, הביאו איתם את השיר, ואבא של שלמה ארצי, אז צעיר כבן 20, עלה לשיר אותו בפסטיבל, תוך שהוא מסווה את המסר מהמארגנים הרומנים – שהיו אנטישמיים בזכות עצמם.
שנתיים אחרי השואה הפולנים הפיקו את הסרט "רחוב על הגבול", שזכה במקום הראשון בביאנלה של ונציה. בסרט מוצג השיר כשותפות גורל בין היהודים לפולנים, שכבר אז הציגו עצמם כקורבנות של הגרמנים.
