השר, חבר הכנסת וראש העיר רמלה לשעבר אהרן אבוחצירא נפטר היום (שלישי) בבית החולים איכילוב בגיל 83. הלווייתו של אבוחצירא תתקיים מחר ב-12:30 בבית העלמין הישן ברמלה.
בשנת 1969 אבוחצירא נבחר לחבר מועצת עיריית רמלה, ובשנים 1972–1977 כיהן כראש עיריית רמלה. ב-1973 נבחר לכנסת מטעם המפד"ל, וב-1977 התמנה לשר הדתות. עם כינון ממשלת בגין השנייה, ב-5 באוגוסט 1981, מונה לשר לקליטת העלייה ולשר העבודה והרווחה, אך במאי 1982 התפטר מתפקידו כשר העבודה והרווחה, ויומיים לאחר מכן אף מתפקידו כשר לקליטת העלייה. ב-1987 הצטרף אבוחצירא לסיעת הליכוד, ובבחירות לכנסת ה-12 ב-1988 נבחר לחבר כנסת מטעמה. כהונה זו הייתה כהונתו האחרונה ולאחריה פרש מהחיים הפוליטיים.
אבוחצירא נולד בעיר ארפוד במחוז תאפילאלת שבמרוקו ב-28 באוקטובר 1938. אביו היה הרב יצחק אבוחצירא שכיהן כרב הערים רמלה ולוד, ואחיו של הבאבא סאלי.
אבוחצירא עלה לישראל עם אביו ומשפחתו בשנת 1949 וגדל בעיר רמלה. הוא למד בישיבת בני עקיבא כפר הרואה, בסמינר למורים בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן, שם רכש תואר ראשון. בהיסטוריה ובספרות עברית. הוא שימש במקצועו כמורה בבית ספר תיכון. ונישא לג'רמאן, בתו של קרוב משפחתו הרב מכלוף אבוחצירא, אב"ד במרקש.
בשנת 1969 נבחר לראשונה כחבר מועצת העיר רמלה, ובשנת 1972 נבחר לראש העיר וכיהן בתפקיד עד 1977. ב-1973 נבחר לכנסת מטעם המפד"ל, וב-1977 התמנה לשר הדתות.
ב-1980 הוגש נגדו כתב אישום בגין קבלת שוחד, והיועץ המשפטי לממשלה דאז יצחק זמיר ביקש להסיר את חסינותו. בפרשייה היו מעורבים גם יועץ השר לשעבר משה גבאי, היהלומן וחבר מועצת העיר בני ברק שמואל דסקל והרב שלמה עמרם קורח, הרב הספרדי הראשי של בני ברק.
לאחר התלבטויות, הודיע אבוחצירא שהוא מוותר על חסינותו והיא הוסרה בינואר 1981, אך עד המדינה, שהיה אמור להעיד נגדו, שינה את עדותו במשטרה לאחר חרם רבנים, ואבוחצירא זוכה מחמת הספק. מייד לאחר מכן הוגשה נגדו עוד תביעה שכללה עבירות מרמה, גניבה, הפרת אמונים, קבלת דבר במרמה וקשירת קשר לביצוע פשע. באפריל 1982 הוא הורשע, נדון לשלושה חודשי שירות והתפטר מהממשלה, אך לא מהכנסת.
כשנשאל בריאיון לידיעות אחרונות מה מסקנותיו מהפרשות ההן, אמר: "לא לסמוך על בני אדם. העוזרים הכי קרובים, בוגדים. תראה מה קרה בין שולה זקן לאולמרט. הוא היה ראש ממשלה מהטובים שהיו לנו, וכמוני, זוכרים לו רק את המשפט, ולא את הדברים האדירים שעשה למען המדינה".
לאחר שזוכה, הודיע אבוחצירא שבכוונתו לפרוש ממפלגת המפד"ל ולרוץ ברשימה נפרדת. אחד מנימוקיו היה טענתו שהשר יוסף בורג רצה "לחסלו". התנועה שהקים הייתה התנועה למסורת ישראל (תמ"י), שהתמודדה בבחירות 1981, וזכתה בשלושה מנדטים. התנועה הייתה תנועה דתית לאומית ספרדית, ובתעמולת הבחירות שלה הדגישה את הקיפוח של המזרחים, ונתנה כדוגמה את הרדיפה, לטענתו של אבוחצירא ,על ידי הממסד. בין הפעילים הבולטים במפלגה בתחילת דרכה היה בנימין בן אליעזר.
כשנשאל באחד הריאיונות ב-2010 אם לדעתו יש כיום זכות קיום לפוליטיקה המזרחית השיב: "בתקופה שלי היה צורך לזעזע את הממסד. הממסד לא הזדעזע מהפנתרים השחורים, אמרו 'אלה פרחחים'. אבל כשאהרן אבוחצירא התמנה לשר, כשאהרן אוזן התמנה לשר, כשבן ציון רובין היה סגן שר, כשפרופסורים באוניברסיטה תמכו - זה היה מזעזע. בלעדינו לא הייתה קמה ש"ס".
עם כינון ממשלת בגין השנייה ב-1981, מונה אבוחצירא לשר לקליטת העלייה ולשר העבודה והרווחה, אך במאי 1982 התפטר מתפקידו כשר העבודה והרווחה, ויומיים לאחר מכן אף מתפקידו כשר לקליטת העלייה.
בבחירות לכנסת ה-11 שהתקיימו ב-1984, קיבלה תמ"י מנדט אחד בלבד, ואבוחצירא כיהן כח"כ היחיד מטעמה. ב-1987 הצטרף אבוחצירא לסיעת הליכוד. לקראת הבחירות לכנסת ה-12 ב-1988 התפרקה תנועת תמ"י, ומרבית חבריה ומנהיגה הצטרפו לליכוד. באותה שנה נבחר לכנסת מטעם הליכוד והייתה זו כהונתו הפוליטית האחרונה.
לאחר פרישתו מן החיים הפוליטיים נכנס לעסקי נדל"ן. הוא הותיר אחריו אישה, ז'רמן, ושישה ילדים.
