מהם התרחישים שיכולים להציל אותנו מבחירות רביעיות? האם הפוליטיקאים יודעים מה כוונת הבטחותיהם בנוגע לעתיד של רצועת עזה? מה סוד ההצלחה (או כישלונה) של הרשימה המשותפת?
רגע לפני שהמדינה הולכת לבחירות בפעם השלישית בתוך פחות משנה - כתבי כאן חדשות מנסים לענות על השאלות הבוערות שקשורות במערכת הבחירות בישראל.
ממשלת ימין, ממשלת שמאל או אחדות - לאף אחד מהתרחישים האלה אין סיכוי טוב להתממש. והכי גרוע: עוד לפני הבחירות האלה, כולם מדברים די באדישות על האפשרות הסבירה, והמטרידה, של בחירות נוספות.
תרחיש 1: לגוש הימין, כמובן בלי אביגדור ליברמן, יש 61 מנדטים - זה קל, הימין מקים ממשלה; תרחיש 2: ממשלה שמבוססת על גוש השמאל. תנאי הסף הוא שהימין עם פחות מ-61 מה שבהחלט יכול לקרות. אבל ליברמן הבטיח שלא להישען על הצבעת תמיכה של חברי כנסת מהרשימה המשותפת כדי להרכיב ממשלה; תרחיש 3: ממשלת אחדות. לקראת סוף הסיבוב השני של הבחירות כולם דיברו על התרחיש הזה בתור הסביר ביותר. עכשיו כמעט אף אחד לא מדבר על זה.
מכירים את זה שלקראת בחירות, הפוליטיקאים מבטיחים לנו שאם רק נבחר בהם, הם כבר "ירתיעו את עזה" אחת ולתמיד? אבל מה זה אומר "הרתעה"?
המשמעות המלאה היא שבפעם הבאה שמישהו יתכנן לשגר רקטה או לירות על חייל, הוא יגיד לעצמו – לא כדאי, כי המחיר שאשלם יהיה גבוה מדי. בשנים האחרונות ישראל מנסה להגיע להרתעה כזו מול עזה בשתי דרכים: המקל והגזר. ספוילר: זה לא עובד, כי חמאס חייב להילחם בישראל.
הערבים לא הולכים לנהור בהמוניהם לקלפיות, וכרגיל, שיעור ההצבעה שלהם יהיה נמוך משל היהודים. ובכל זאת, הסקרים מנבאים שגם הפעם ילכו להצביע 60% מבעלי זכות הבחירה הערבים, בדומה לבחירות בספטמבר. וזה נחשב אחוז גבוה ביחס לשנים האחרונות. מה קרה פתאום, מה השתנה?
הציבור הערבי כבר לא מוכן יותר להסתפק רק בייצוג סמלי ברשויות המדינה. הוא רוצה לקבל נתח מהעוגה. וכדי לקבל תקציבים ולחולל מהפכה של ממש בתחומי התשתיות, החינוך, המאבק באלימות בחברה הערבית, חייבים להיות חלק מהשלטון. צעירים וצעירות רבים בחברה הערבית מאמינים שעם כל הכבוד להישגים של חברי הכנסת ושל השופטים הערבים, הגיע הזמן שיהיו גם ערבים סביב שולחן הממשלה.
מי שמובילים את הקריאה לערבים להצביע בהמוניהם בבחירות הקרובות לכנסת, מאמינים שההצבעה יכולה לשנות, לא רק את השלטון, אלא בעיקר את המציאות היומיומית שלהם.
לכל מצביע יש את תרחיש הבלהות שלו, המציאות אליה הוא לא היה רוצה להתעורר בבוקר שאחרי הבחירות. כדי להקטין את הסיכוי שתקומו למדינה שהיא ההיפך הגמור ממה שרציתם אתם חייבים לצאת להצביע.
הבחירות הנוכחיות הן הכי דוחות שהיו פה בשנים האחרונות. כל מערכת בחירות שהייתה כאן בשנה האחרונה רק הרחיקה אותנו עוד יותר מנושאים רציניים. חייבים לעצור את הלופ הזה של התעסקות רק בסחלה. אתם חושבים שהבחירות השלישיות היו מגעילות? אתם לא מבינים מה יהיה כאן בבחירות הרביעיות.
ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים, יהודים וערבים, גברים ונשים – כולכם באים להצביע. אני מתחנן בפניכם, בקטע הומניטרי, תעזרו לי, נמאס לי לסקר מערכות בחירות כל ארבעה חודשים, אני צריך הפסקה של 4 שנים. אנא מכם, צאו להצביע.
בהכנת הידיעה השתתפו: יערה שפירא, נורית יוחנן, ערן זינגר וזאב קם
