מיתוס השוויון בין גברים לנשים בפלמ"ח - נשבר. מחקר חדש של ד"ר שרון גבע מסמינר הקיבוצים ואוניברסיטת תל אביב מגלה פערים גדולים בין הדימוי השוויוני למציאות בפועל. ד"ר גבע סיפרה היום (שלישי) בריאיון לקרן נויבך בתוכנית "סדר יום" בכאן רשת כי לנשים ניתנו תפקידים חשובים מאוד, אך הן הורחקו משדה הקרב.
האזינו לריאיון המלא עם ד"ר גבע שחר בכאן רשת ב
ימי הפלמ"ח הראשונים
עם הקמת הארגון לא נערך דיון מיוחד בשאלת גיוס נשים. כשמטה ההגנה הסדיר את הנושא, מספרן של הנשים המגוייסות עלה, אך מעט מאוד כיהנו בתפקידים מבצעיים. הרוב פעלו בתפקידי עזר ומנהלה כמו קשר, רפואה, הדרכה ופיקוד זוטרים. גם נשים שהוכשרו לתפקידי פיקוד צבאי לא מימשו את יכולותיהן בשדה הקרב.
חניכי קורס טייס של הפלמ"ח בעת האימונים (צילום: לע"מ).
מלחמת העצמאות
נפילתה של לוחמת הפלמ"ח מרים שחור ב-9 בדצמבר 1947 היוותה אבן דרך בהיסטוריה של נשים בארגון. שחור יצאה כחלק מחוליה של לוחמים למשימת סיור על קו המים בנגב ונתקלה במארב. שחור ועוד כמה לוחמים נהרגו וגופותיהם הושחתו. לאחר האירוע, הנהגת הפלמ"ח החליטה למנוע מנשים לצאת למשימות מבצעיות.
אומנם לא נמצאה פקודה כתובה או מסמך ישיר בנושא, אך זו הייתה רוח המפקדים בשטח. מאז, נשים הורחקו מתפקידים מבצעיים והיו צריכות להיאבק על עצם השתתפותן במשימות כאלה. בודדות הצליחו לפרוץ את גבולות המגדר.
עדה פיינברג-סירני, ששרתה בפלמ"ח, סיפרה לכאן רשת ב: "בגדוד שלי הייתה לוחמת אחת, אבל היא הייתה יחידת סגולה. רובנו לא היינו לוחמות. היינו תומכות לחימה ואני לא מתביישת בזה". פיינברג-סירני הוסיפה כי תפקידה היה בעיקר לדאוג ללוחמים כשחזרו מסיורים: "הם היו יוצאים לפעולות ואנחנו היינו דואגות שיהיה להם משקה חם ומשהו לאכול. ניסינו לסייע להם בכל מה שאפשר".
