"הייתה המון מניפולציה וסחיטה רגשית שאם אני אספר למישהו - זה יפגע במישהו אחר": ד', צעירה בת 19, נאנסה במשך ארבע שנים על ידי בן זוגה של אמה. בשבוע שעבר הותר לפרסום כי בית המשפט גזר עליו 15 שנות מאסר. בריאיון היום (שלישי) לאסתי פרז בתוכנית "בחצי היום" בכאן רשת ב, גוללה ד' את סיפור חייה הקשה וקראה להאמין לנפגעות ו"לשים לב לסימנים".
"זה מתחיל בערך בגיל 14. מתחיל בדברים מאוד קטנים, נגיעות קטנות כשאמא לא מסתכלת", סיפרה. "דבר ראשון שאני זוכרת זה שהוא נכנס אליי למיטה כשהוא חשב שישנתי ופשוט נצמד אליי".
האיזנו לריאיון המלא עם הצעירה בכאן רשת ב
ואת לא ישנה. את קופאת?
"כן".
את מספרת לאמא או פוחדת, מקווה שזה לא יקרה שוב?
"כן, חשבתי שזה לא יקרה שוב. הייתי בטוחה שאם אני לא אהיה קצת בבית ואחר כך אני אחזור, זה יהיה כאילו לא היה".
ולא רק שלא היה, זה הפך נורא יותר?
"כן".
לדברי ד', "זה היה מאוד לאט לאט, שום דבר לא בבת אחת. המון מניפולציה וסחיטה רגשית שאם אני אגיד משהו או אספר למישהו זה יפגע במשהו אחר. כמעט תמיד הייתה לי תחושה שאם אני לא אשתף פעולה אז היחס שלו לאמא יהיה יותר גרוע... זה לא מה שרוב האנשים מחשיבים אלימות, זה על רצף האלימות. זה פתאום שתיקות של ימים ופתאום להתעצבן משום דבר וזה לא היה צפוי. רוב האנשים לא מחשיבים את זה אלימות, זו מניפולציה, זאת סחיטה רגשית וזה גם כלפי אמא". לשאלה כיצד הצליחה לתפקד ביום יום, היא השיבה: "אין לי מושג. התמקדתי בעיקר בלימודים ובחוגים. הייתי כמה שיותר מחוץ לבית".
שיתפת מישהו, רמזת, או ששמרת את זה כמו בכספת רק אצלך?
"היה שלב שסיפרתי לחברה טובה, וביקשתי ממנה לא לספר לאף אחד כי לא הייתי מוכנה להתמודד עם התוצאות של לספר".
עד מתי זה נמשך?
"לקראת סוף כיתה י"ב אני התחלתי זוגיות עם מישהו בגילי, והוא רמז לחבר שלי, אמר לו משהו שממש לא במקום, ואז החבר התחיל לשאול שאלות".
מה הוא רמז?
"אני לא הייתי שם כששאל, אבל ממה שהבנתי הוא הציע לו, שאל אותו אם הוא רוצה להצטרף, ל... לא יודעת, ליחסי מין ולניצול".
ואז החבר מתחיל לשאול שאלות, ומה את עושה?
"סיפרתי לו. הייתי בטוחה שתוך חצי שעה הוא כבר ייעלם לי מהחיים ולא ירצה לשמוע ממני יותר. זה במקרה הטוב אם הוא לא מספר לאף אחד, אבל הוא נשאר והוא תמך בי. בערך חודש אחר כך, היו עוד אירועים שקרו באותה תקופה. הייתה גם החמרה ביחס אליי, ביחס לאמא, וזה יישמע מוזר – אבל הוא מאוד שנא את החתולה שלנו. הוא דיבר על זה שצריך להרדים אותה, להרוג אותה. וזה גם מאוד פגע גם בי וגם באמא. חודש אחר כך החלטתי לספר לאמא".
אמא בכל התקופה הזאת לא חשדה?
"אני לא יודעת. כשסיפרתי לה היא הייתה מופתעת".
היא האמינה לך?
"לקח לה זמן עד שהיא הבינה על מה אני מדברת. כשסיפרתי לה אמרתי שהוא פוגע בי, היא אמרה לי 'כן, אני יודעת. הוא פוגע גם בי, זה מאוד מכאיב ההתנהגות שלו לפעמים, אבל אפשר להתמודד עם זה'. הייתי צריכה להגיד את זה כמה פעמים עד היא הבינה שהוא באמת פוגע בי".
אמרת את המילים המפורשות?
"לא, לא יכולתי להגיד את זה".
"לא הייתה בקשת סליחה"
כעבור חודשיים הלכה ד' עם אמה למשטרה. "באותה שנייה שהיא הבינה היא האמינה לי, ואמרה שנעשה מה שאני בוחרת לעשות, וביקשה שקודם כל ייצא מהבית. שיתרחק כי הוא גר בבית של אמא שלי בעצם, גרנו שם ביחד... היא נפרדת ממנו ובזמן הזה אני ישנה אצל חברה ומתרחקת כי עדיף ככה. וזה מה שקרה, רק שלקח עוד זמן עד שהוא באמת יצא מהבית. אמא שלי עשתה מעל ומעבר כדי שהוא לא ידע שסיפרתי לה, כי באמת שתינו לא ידענו אם הוא יפגע בנו עוד יותר אם הוא ידע שסיפרתי לה".
מתי את הולכת למשטרה, מתי את מחליטה?
"זה היה ביוני, אני לא יודעת בדיוק מתי החלטתי. זו גם הייתה החלטה לא פשוטה, אחרי שהבנתי שאני רוצה שהוא לא יוכל לפגוע באף אחת אחרת".
איך הוא מגיב?
"אין לי מושג. הלכנו למשטרה בסוף אוגוסט ומיד - לא מיד אבל מהר יחסית - המשטרה עשתה המון. באמת כל הכבוד למשטרה על ההתנהלות. אחרי המעצר הם גם עברו על הודעות בטלפון שלו ובמחשב, ובזכות זה היו יותר פרטים בכתב אישום. בזכות החקירה שהייתה מאוד מעמיקה.
היית צריכה להעיד?
"לא, היה הסדר טיעון".
הוא מבקש סליחה?
"לא זכור לי שהייתה בקשת סליחה בשלב הזה".
והוא מקבל עונש 15 שנות מאסר, נשמע הרבה אבל על הפגיעה בך גם מאסר עולם לא יספיק
"בדיוק. מצד אחד זה מאוד מעניין החלק הזה של העונש... אף עונש לא יהיה מספיק אף פעם. מצד שני, זה שהוא מקבל עונש ושאני לא אצטרך לדאוג לגבי זה 15 שנה זה המון.
את נערה צעירה בת 19, איך את משקמת את חייך?
"השנה התחלתי שירות לאומי, שנה שעברה לא... לקחתי שנה הפסקה כדי קודם כל לטפל בעצמי כי תיכנתי לעשות שירות לאומי ולא הייתי מסוגלת. השנה הצלחתי לקחת על עצמי את האחריות הזאת ואני מנסה לחיות חיים נורמליים".
כשהסכמת להתראיין, חשבת למה? יש לך מסר שאת רוצה להעביר?
"יש המון מסרים, בעיקר זה באמת להאמין למישהי שאומרת שהיא נפגעת, לשים לב לסימנים שהם מפחידים. לא להשתיק תחושות בטן כי שום דבר לא באמת שחור ולבן. זה לא היה אפשרי באמת לאף אחד לראות את זה כל עוד לא אמרתי כלום. להבין שזה יותר מורכב מרק לפגוע".
תוכלי לשחזר תחושתך במתן גזר הדין?
"בעיקר הקלה. המון הקלה שכל התהליך נגמר כי מאוד קשה להתקדם הלאה כשזה נמצא עדיין ביום יום. קצת לפני גזר הדין הגעתי להבנה עם עצמי שגם שלא משנה מה העונש יהיה, יש לי איך להתקדם. ובאמת זה עונש די גבוה. זה מקל עליי לדעת שאני לא אצטרך להתמודד איתו, לפחות לכמה השנים הקרובות".
