השטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים מהווים מחלוקת בחברה הישראלית ב-50 השנים האחרונות. תמר אסרף, בת 46 מהיישוב עלי שבמועצה אזורית מטה בנימין, היא אחת מתוך כחצי מיליון ישראלים המתגוררים באחד מהיישובים ביהודה ושומרון. עם השנים, כבר התרגלה לדעות הקדומות שיש עליה ועל שכניה: "כורתים עצי זית, גוזלים קרקעות, זורקים אבנים על חיילים", היא משחזרת חלק מהעלבונות שהוטחו בה, "הבנות אצלכם לא משרתות בצבא, משריצות ויולדות ילדים. אתה באמת חושב שמישהי יכולה להיות בהיריון רק כי היא לוחמת את מלחמת הדמוגרפיה?", היא תוהה.
תמר, במקור תושבת רעננה, מספרת שזמן קצר לאחר שהעתיקה את מגוריה לעלי, שמעה ברדיו דיווח על מתנחלים שיידו אבנים על חיילי צה"ל. "אמרתי לעצמי 'איך המתנחלים האלה מתנהגים ככה?' ואז אחרי כמה שניות קלטתי - זאת אני, אני מתנחלת". עם זאת, היא מבהירה שהיא לא חלק מ"המתנחלים האלה" וכך גם שכניה.
לדבריה, יש נטייה להכליל את המתנחלים: "אם היה אירוע של נערי גבעות, שיידו אבנים על חיילים, זה תמיד ישים בסירה אחת את כולם", מסבירה תמר. עם זאת, היא טוענת שהדבר היחידי שיכול למנוע את הדעות הקדומות הוא שיח והיכרות עם ציבור המתיישבים: "ההלם הוא לרוב למי שגר מערבית לקו הירוק. יש מחשבה שיש כאן משהו דמוני".
