"כשהייתי קטן, בשכונה, התחברתי לרוסים ואהבתי אותם. אמרו לי 'רוסי מסריח'. אמרתי שאני רוצה להיות כמוהם". אלעד משה, מוזיקאי, שחקן ופעיל חברתי בן 28, מתחפש מדי יום לראפר הרוסי דימה XR, ותחת המסכה הזו - יוצא להילחם בגזענות ברחובות ירושלים.
משה, יליד פסגת זאב, טוען כי מאז ומתמיד השכונה הירושלמית הייתה מחולקת למחנות: אשכנזים, מזרחים, דתיים-לאומיים, וגם רוסים. בעודו ילד מצא את עצמו נמשך אוטומטית למחנה של יוצאי ברית המועצות. אהב את הלבוש שלהם, את סגנון הדיבור ואת "הגישה הפאנקיסטית", לדבריו.
כשהגיע לצבא, עשה את מה שהוא רגיל אליו - והתחבר באופן טבעי דווקא אל "הרוסים", יוצאי ברית המועצות. מתחת למדי הזית גילה משה את הרוסי החבוי בתוכו, והקפיד לתדלק את הדמות בעזרת כישרון משחק יוצא דופן. "הייתי עושה לחבר'ה הרוסים בצבא ראפ רוסי", נזכר משה ומתחיל לשיר בחיוך:
"כל המפקדים פה רק רוצים פרובוקציה,
טוחן סיגריות קופר וצריך אינהלציה,
למה ההורים שלי לקחו אותי כאן?
רוצה לחזור לצ'רנוביל להיות נגן אורגן".
מה שהתחיל כהלצה, עוד דרך מבדרת להעביר את הזמן במהלך השירות הצבאי, הפך למחאה של ממש בשנה האחרונה. כדמות מוכרת בחיי הלילה האלטרנטיביים בירושלים, לקח השחקן האנונימי, בוגר ניסן נתיב, את אהבתו לתחום ויצר את הדמות הפיקטיבית והפרובוקטיבית דימה XR. "מורה שלי למשחק, בוריס סבידנסקי, אמר לי פעם - שקר למען האמת", אומר משה במבטא רוסי כבד. "אני מרגיש שדימה נותן לאלעד כוחות על. על דימה לא אכפת לי מה אומרים".
כשמביטים בדימה מופיע במועדון "המזקקה" בבירה, רואים איך כל המחסומים של משה עצמו נעלמים. עשרות בליינים, חלקם הגדול היפסטרים ירושלמים, מצטרפים אליו בהתלהבות כשהוא עולה עם שיר המחאה הראשון שכתב, על שר הפנים אריה דרעי. "דרעי, ראש עם כיפה זה יפה", שר משה באטרף, "אבל אם אתה גבר בוא נבדוק לך די.אן.איי". השיר נכתב כתגובה לשר, שהתבטא בנושא יהדותם של עולי ברית המועצות. הסרטון הפך ויראלי במונחים ירושלמים - ודימה קיבל חותמת של לוחם בגזענות. מהופעות מול אנשים בודדים, הפך משה לאחד השמות החמים בסצנה.
משה טוען כי מלבד הרצון להתפרסם ממוזיקה וממשחק - מטרת העל שלו היא להשמיע את קולם של החלשים. הוא רואה בכך אתגר, ודאי בעיר שסועה כמו ירושלים, אבל למרות האתגרים של אזור חיוג 02 -ואולי דווקא בזכותם - דמות כמו דימה XR יכולה הייתה להיוולד רק בבירה. "רגע אחד פה יש מלא היפסטרים ושמאלנים, עובר רחוב - יש מלא שבאבניקים. נכנס לפאב - רואה ערבים", הוא אומר. לטענתו, החיכוך בין שלל האוכלוסיות בעיר נתן לו כלים להתחבר עם כל מי שרק אפשר, כלים שלדבריו חסרים לאנשים מאזור המרכז. "בתל אביב הכל זה שואו, אנשים באים להופעה שלך כי זה סצנה. בירושלים באים כדי לפרגן", מדגיש משה.
