על רקע מותו של הילד בן ה-10 והמכתב שהותיר אחריו, שבו הביע מצוקה חברתית, ד"ר אייל דורון, חוקר ומפתח חשיבה יצירתית במרכז הבינתחומי בהרצליה, התראיין היום (ראשון) בתוכנית "בחצי היום" עם אסתי פרז והתייחס לעניין החרמות בבתי ספר, דרכי זיהוי מצוקת הילד שעובר חרם ודרכים להתמודד עם התופעה. לדבריו, הפחד האמיתי של ההורים לא קשור להישגים הלימודיים של ילדיהם, אלא "הפחד הקמאי הבסיסי שמישהו יפגע בילד, יעליב אותו, ירסק לו את הביטחון העצמי ושלא נדע יחרים אותו".
האזינו לריאיון המלא עם ד"ר אייל דורון בכאן רשת ב
ביום רביעי שעבר נקבע מותו של ילד בן 10 שלפי החשד קפץ ממרפסת ביתו ביבנה. ביום חמישי פורסם שבמכתב שכתב הילד שנפל אל מותו, הוא ציין שם של ילד והביע כלפיו כעס. גורמים בבית ספרו של הילד סיפרו שאותו ילד המוזכר במכתב נהג להתעלל בו חברתית ואף פיזית. לפי העדויות, הילד הציק לו וקילל אותו כל הזמן, קרא לו "חלש" ו-"קטן". לדברי הגורם, "כולם ידעו על הבעיה. תמוה שהמנהלת אמרה שלא היה כלום". הוריו של הילד המואשם בחרם הגיבו לדברים שלשום ואמרו כי הדברים לחלוטין אינם נכונים.
ד"ר דורון הוסיף שעבור ההורים, המחשבה שדבר כזה יכול לקרות מבלי שידעו על כך מטלטלת: "זה דבר שחותר תחת כל הבסיס של ההורות שלנו, אם משהו איום ונורא קורה שאנחנו לא יודעים עליו". "יש ילדים שחווים חרם גם שש, שבע או שמונה שנים. כשיש חבר אחד אין חרם, כשיש חבר אחד אז התופת מסתיימת. הבעיה עם בית הספר היא שזה מוסד טוטאלי שנראה לנו כרגע שזה כל העולם", ציין ד"ר דורון.
בהתייחס לסיבות השונות המובילות לחרם אמר ד"ר דורון כי "הבעיה היא שהרבה פעמים ההורים משדרים לעצמם ולילדים שזו בעיה של הילד. לפעמים גם יש חוסר כימיה בין הילדים". הוא הדגיש כי "צריך לזכור שהעולם לא מתחיל ונגמר בבית הספר. יש אירועים משפחתיים, אירועים של חברים מפעם, מבתי ספר קודמים, צריך להעשיר מאוד את הסביבה".
בפנייה להורים, אמר דורון שחשוב להיות קשובים ומודעים למה שמתרחש עם ילדיהם ושעליהם לגלות מעורבות בחייהם האישיים. "אם אני רואה שאין שום תפקוד, שום חברים, שום אינטראקציה אישית לא בבית ולא בבית הספר, שום רצון, אז צריך להקים קול צעקה. אני אומר להורים 'מה שהכי טוב זה האינטואיציה שלכם'. בפעם הבאה כששומעים ששלוש שנים לא מדברים עם הילד בכיתה, עוצרים הכול. בחרם חברתי אם צריך 'שורפים את המועדון'".
