הדס וקנין, בת 35 מקריית גת, אם ליגל בן שנה ותשעה חודשים הסובל מאלרגיה קשה לביצים. בשבוע שעבר קיבלה את שיחת הטלפון שכל כך חששה ממנה. "אני עונה לשיחה והגננת ברקע צורחת. ישר נפל לי האסימון. 8:18 בבוקר, שעת האוכל - מישהו הביא לילד שלי ביצה", היא משחזרת. "הגננת צורחת 'מה אני עושה?'. לא יכולתי לנשום, לא יכולתי לדבר. צרחתי בחזרה 'תתקשרי לאמבולנס'. אני לא מאחלת לאף אמא בעולם לחוות את הרגעים האלה, שחלילה את יכולה כרגע לאבד את הבן שלך בגלל חוסר תשומת לב של שנייה אחת".
"ברגעים האלה את חושבת על הילד שלך שנמצא לבד בגן, בלי אבא ובלי אמא, ומסביבו פרמדיקים והמולה וכולם בלחץ והוא מרגיש את זה. הוא מקיא, יש לו כאבים, הוא מתנפח, הוא מתגרד. הילד בעצם אבוד", מספרת הדס בדמעות. היא מבהירה כי אין בה כעס על הגננת, להיפך - היא יכולה להבין איך טעות כזו יכולה לקרות בכל רגע נתון. "באותו יום הייתה הסחת דעת לגננת, בדיוק נכנסו הורים לגן, נכנסו ילדים, היה קצת רעש. מתוך אינסטינקט היא לקחה חביתה, הכניסה את החביתה לתוך הלחם והביאה את הסנדוויץ' ליגל".
לדבריה, ילד מתחת לגיל 3 שסובל מאלרגיה לביצים - לא זכאי לליווי של סייעת בהתאם לקריטריון שנקבע על ידי משרד העבודה והרווחה. "אני כועסת על המערכת האטומה", אומרת הדס. "הייתי מצפה ששר העבודה ושר הבריאות ירימו את הכפפות ויבינו שיש פה ילדים קטנים חסרי ישע בסכנת חיים יום-יומית. אם הייתה ליגל סייעת צמודה - זה לא היה קורה"
ממשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים נמסר בתגובה: "הזכאות לסייעת נקבעת במסגרת החוק ועל פי ההנחיות המקצועיות של משרד הבריאות. הקריטריון שנקבע על ידי משרד הבריאות הוא: או אלרגיה מסכנת חיים למוצרי חלב, או מולטי אלרגיה מסכנת חיים. רק במקרים האלה ילד מתחת לגיל 3 זכאי לסייעת צמודה בגן".
מנתוני משרד הבריאות עולה כי שכיחות האלרגיה למזון נמצאת בעליה מתמדת ברחבי העולם, כאשר השכיחות המשוערת בקרב פעוטות וילדי הגן נעה בין 3-5% ובקרב ילדי בית הספר בין 1-2%. אלרגיה לביצים נחשבת לאחת האלרגיות השכיחות ביותר, וחולים הלוקים באלרגיה למזון עלולים לפתח תסמינים מסכני חיים, גם לאחר חשיפה לכמות מזערית.
