יוליה סורוקין עלתה לישראל מרוסיה בשנת 1996, כשהייתה בת שש. "רוסיה מסריחה", "זונה", ו"אוכלת חזיר" הם רק חלק מהקללות ומגילויי הגזענות שספגה בשנות ילדותה בנתניה. "שאלתי את אמא שלי מה זה 'זונה'. ילדה בת שש, שבע, שמונה - בכלל לא יודעת מה זה, ולמה אומרים את זה עליה. לקחתי את זה אישית", היא מספרת.
יוליה, היום בת 30, מתארת איך התביישה במוצאה: "בתור ילדה ניסיתי להעלים את המבטא, התאמנתי בבית איך להגיד את ה-ר' הנכונה. התביישתי בשם שלי, הייתי אומרת 'נעים מאוד' בלי להציג את עצמי, כי ה'יוליה' הזה אומר משהו". היא מוסיפה כי החברה הישראלית גזענית לטעמה, וכי "כולם חוו גזענות מכולם".
מלבד קללות וסטיגמות, יוליה זוכרת גם מקרים שבהם הגזענות השפיעה גם על קשרים עם גברים בחייה: "בגיל 18-19 יצאתי עם מישהו, שלושה שבועות. אמא שלו לא הכירה אותי בכלל, אבל הוא אמר שהיא לא מסכימה שנהיה ביחד כי שמעה שיש לי שם רוסי. היא אמרה שאני יכולה לדרדר אותו לדברים מסוימים, כי אני בטח גויה". היא מסכמת: "אם אתה מקלל בן אדם רק בגלל העדה שלו או המוצא שלו - אתה צריך להתבייש, ואם אתה גורם לו להתבייש במה שהוא - שאלוהים יסלח לך".
