ירידת המוחות: ממחקר חדש של מוסד שורש, בראשות פרופסור דן בן-דוד, שהתפרסם היום (חמישי) עולה כי יותר אקדמאים בוחרים לרדת מהארץ, משום שהתמריצים שהמדינה נותנת אינם מספיקים כדי לשנות את זרימת המוחות ממדינה ההולכת ומתרחקת מהעולם המפותח. המחקר מתמקד בהשלכות המרכזיות בהקשר של הגירה מישראל, ונסיגתה היחסית מהמדינות המפותחות המובילות (ה-OECD).
עבודת המחקר החדשה של מוסד שורש, "עזיבת הארץ המובטחת – מבט על אתגר ההגירה מישראל", מוצאת שבעוד שאוכלוסיית המדינה מונה כמעט 9 מיליון אזרחים, רק מספר קטן במיוחד - פחות מ-130 אלף איש - שומרים את המשק, את מערכת הבריאות ואת התשתית האוניברסיטאית קרוב לפסגת העולם המפותח. "בגלל גודלה השברירי של קבוצה זו, לעזיבת מסה קריטית מתוכה – גם אם מדובר בכמה עשרות אלפים – יכולות להיות השלכות קטסטרופליות למדינה כולה", אמר כותב עבודת המחקר, דן בן דוד.
על פי המחקר, ב-2014, על כל בעל תואר אקדמי שחזר לארץ, עזבו את המדינה 2.6 בעלי תואר אקדמי. עד 2017, עלה יחס זה ל-4.5 עוזבים לכל חוזר. ניתן להסביר זאת בעזרת הסתכלות על ענפי תעשייה בתחום ההייטק - בעוד שתחומים אלו תורמים ל-40.1% מכלל הייצוא של ישראל, רק 2.7% מכלל משרות השכיר נמצאים בענפים אלה.
לטענת החוקרים קיים ביקוש גבוה בחו"ל לישראלים עם תארים במדעים מדויקים ובהנדסה מהמוסדות להשכלה גבוהה – וזו קבוצת האקדמאים עם שיעורי העזיבה הגבוהים ביותר. יתרה מזאת, בדיקה של מוסד שורש מצאה שככל שהמוסד להשכלה גבוהה איכותי יותר, כך גדל שיעור ההגירה של בוגריו.
יקר יותר לחיות בישראל
עוד מעלה המחקר כי יוקר המחייה מקשה יותר ויותר על החיים במדינה, ומראה כי מחירו של סל התצרוכת של משק בית ממוצע בישראל גבוה ב-28% מהמחיר בארצות הברית וב-66% מממוצע ה-OECD. בנוסף על כך, מספר שנות עבודה הדרוש לישראלי לרכישת דירה גבוה באופן יוצא דופן יחסית למדינות מפותחות אחרות. שתי ערים בישראל, תל-אביב וירושלים, נכללות בין חמש הערים היקרות ביותר בעולם המפותח.
כמו כן, בעוד שאוכלוסיית ישראל גדלה ב-24% מהעשור של 2005-1995 לעשור של 2016-2006, מספרם של הישראלים שקיבלו אזרחות אמריקנית או גרין קארד עלה ב-32%. כלומר, גידול במספר הישראלים שהיגרו לארצות הברית בעשור האחרון לעומת זה שלפניו היה גבוה בשליש משיעור הגידול באוכלוסיה הישראלית.
על מנת לקבל מושג על קנה המידה של ההגירה מישראל בתחומים אלה, המחקר משווה בין מספרם הכולל של הישראלים באוניברסיטאות האמריקניות המובילות לגודלן הממוצע של המחלקות הישראליות בכל אחד מן התחומים.
המנוע הכלכלי של ישראל מוזן בעיקר על ידי התחומים הטכניים, עובדה המדגישה את האתגר שנוצר עקב שיעורי ההגירה בקרב בוגרי המדעים המדויקים וההנדסה. פרופסור בן דוד מצא כי נתח גדול יותר של בעלי תואר במדעים והנדסה ממכללות כלליות היגר מישראל (5.2%) בהשוואה לשיעור המהגרים בעלי תואר במדעי החברה והרוח (4.1%). שיעור ההגירה הגבוה ביותר של בעלי תואר במדעים והנדסה (9.2%) הוא בקרב בוגרי האוניברסיטאות, ואלה הם האנשים החיוניים ביותר לעתיד המשק הישראלי.
במחקרו, מתרכז בן-דוד ב-40 האוניברסיטאות הטובות בארצות הברית – עם חוקרים ברמה שהאוניברסיטאות בישראל היו שמחות לקבל בשישה תחומי מפתח ובוחן את מספר הישראלים עם קביעות או במסלול קביעות. מהממצאים עולה כי מספר הישראלים במחלקות לכימיה שווה ל-10% מכלל הסגל הבכיר בכימיה בישראל. בפיזיקה מגיע שיעור זה ל-11% ובפילוסופיה ל-13%.
במדעי המחשב ובכלכלה האחוזים גדולים בהרבה. מספר הישראלים במחלקות אלה הינו קצת מעל חמישית ממספר החוקרים במחלקות הישראליות, וכמעט רבע מהסגל הבכיר בכלכלה באוניברסיטאות ישראליות. המצב במחלקות למנהל עסקים נמצא ברמה אחרת לגמרי - מספר הישראלים עומד על 43% מכלל הסגל הבכיר במחלקות למנהל עסקים באוניברסיטאות בישראל, ואף במספר מחלקות בארצות הברית יש מספר דו ספרתי של אנשי סגל ישראלים.
פרופסור בן-דוד סיכם את מחקרו והזהיר: "מימדי העזיבה, כיוון המגמה, וכיוונה של ישראל כולה – מדינה שצריכה להישאר מספיק אטרקטיבית עבור אלה שמבוקשים מאוד במדינות אחרות – צריכים להדליק נורות אדומות בכל המסדרונות של קביעת העדיפויות הלאומיות של ישראל".
