ניצולת שואה שחששה למסור את שמה סיפרה היום (שני) בריאיון לתוכנית בחצי היום על רגעי הבדידות הקשים ועל הקשיים בחיי היום יום איתם היא צריכה להתמודד לגמרי לבד. "אני בת 89 ופוחדת לומר את שמי כי אני בודדה ואין לי אף אחד. אני פוחדת שיכנסו לי לבית" אמרה בתגובה לשאלה מדוע היא חוששת להזדהות.
על רגעי הבדידות סיפרה: "בעלי נפטר בגיל 48, אמא שלי מרוב צער נפטרה, אחותי נפטרה, הבן הבכור שלי נפטר. הבן הצעיר שלי נסע לחו"ל לעשות את הדוקטורט שלו ולא חזר. אני לבד, לבד. אני מסתדרת בידיים עקומות". לדבריה, היא גם לא מקבלת סיוע מצד ארגונים או עמותות למען ניצולי שואה - "עשרות טלפונים עשיתי, למי אכפת? דיברתי עם ארגונים. אני למשל לא רואה טוב ולכן נופלת, אמרו לי שם תחכי שנתיים".
האזינו לריאיון המלא עם ניצולת השואה
בשל גילה המתקדם, סיפרה כי היא נופלת לעיתים קרובות בביתה ומחוצה לו: "אני הולכת עם הליכון. נכנסתי איתו למעלית וכיוון שהייתה גבוה יותר מהרצפה נפלתי ופתחתי את הראש. צעקתי עד שבא השכן ופינו אותי לבית החולים". "נפלתי גם בבית ונפצעתי מהמגירה שהייתה פתוחה - צעקתי וצעקתי אבל אף אחד לא שמע אותי, רק אלוהים", הוסיפה. על הזוועות שעברה בשואה אמרה כי "אני מניצולי השואה של תאי הגזים באושוויץ. אז הייתי מאושרת למות שהמוות היה לפניי כי הייתי עם אימי ואחותי. קיבלתי מכות רצח מדוקטור מנגלה. היה גשר וכשהיינו עוברים מעליו, הגרמנים היו יורים עלינו". יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה, חברת הכנסת לשעבר קולט אביטל הגיבה לריאיון והבטיחה לעזור: "אנחנו נשלח אליה עובדת סוציאלית שתבדוק את כל הצרכים שלה. אנחנו יכולים לסדר לה ללכת למרכזי יום כדי להפיג את הבדידות. הדבר החשוב ביותר הוא שנשלח אליה מישהו הביתה כדי לאמוד את כל הצרכים. "אנחנו עוזרים לאנשים לקבל פנסיה נוספת מפולין. לפי המבטא ששמעתי, הגברת מפולין ואנחנו בדרך כלל עוזרים לאנשים כמוה להשיג פנסיה מפולין ואנחנו יכולים מיד לעשות זאת בשבילה".
