"כבר 17 שנה מכירים את הצלילים האלה", אומר איציק איבו (82), חבר ותיק בקיבוץ ניר-עם, כשהאזעקות בעוטף עזה מתחילות. "חבל מאוד שהכול מתעורר כשנופל פגז או טיל ארוך טווח באזור כפר סבא".
נסעתי להעביר לילה עם התושבים, רגע אחרי ההסלמה. טיל ששוגר בשעות הבוקר המוקדמות מעזה ופגע בבית במושב משמרת, פתח סבב לחימה חדש. מה שהתחיל בבוקר עם טיל בודד, המשיך בלילה להתקפות רבות של צה"ל, ולמטחי רקטות מהרצועה.
"מנצלים את האידיאולוגיה שלנו", איציק איבו | צילום: תומר ממיה
איבו למוד קרבות. בכל השנים שהוא מתגורר בקיבוץ הוא סירב לעזוב, גם בתקופות של הסלמה. "המדינה", הוא אומר, "לא סופרת אותנו כי היא מנצלת את האידיאולוגיה שלנו. ההתיישבות היא מעל הכול ואנחנו לא בורחים לשום מקום. אנחנו נשארים כאן ותמיד נישאר כאן. אין לעזוב יישוב, אין לעזוב בית".
איבו לא לבד. גם שאר חבריו בקיבוץ מרגישים שלא סופרים אותם. גם הם מסרבים להילחץ. עופר ליברמן, יו"ר צוות החירום בקיבוץ, מסתובב עם כוס יין. "תשמע", הוא אומר. "אם עכשיו יהיה צבע אדום אנחנו על הרצפה. אני לא עומד ומדבר איתך, שלא נתבלבל. זורק את כוס היין ושוכב פה על הדשא, על הבוץ. ראיתי כבר מה קאסמים עושים, ויש לנו אי אלו שנות ניסיון בזה".
"צריך להיות לא שפוי". אליאב ואנונו, שדרות | צילום: תומר ממיה
מניר-עם עברתי לשדרות הסמוכה. אליאב ואנונו, תושב העיר, עומד ליד בית שספג פגיעה. "נכנסנו לממ"ד, שמעתי את הפיצוץ הבנתי שזה פה", הוא משחזר. "רק לילדים לא אמרתי שזה פה. אמרתי שזה כנראה פה בסביבה. מי שגר פה צריך להיות או לא שפוי. אנחנו סובלים פעמיים, גם מעצמנו וגם מהם, ומתייחסים אלינו כאל אזרחים סוג ב'. אבל לא יעזור, את ביבי תמיד נאהב, למרות הכול רק ביבי".
