כל נופל משאיר אחריו הורים, אחים וחברים, ולהם יש זיכרונות אישיים מרגעים משותפים איתו. רגעים אחרונים של ביחד. בפרוייקט "הזיכרון שלי", מספרים הורים ואחים שכולים על יקיריהם שנפלו. הם משתפים ברגעים אישיים שיישארו להם ונצרבו בליבם של בני המשפחות השכולות לעד.
"הרגשתי שאני צריכה לתעד אותו כל הזמן"
יפית דניאלי שכלה את אחיה נתנאל מושיאשוילי ב-1.6.2012, בהיתקלות עם מחבל באזור כיסופים. נתנאל, שגדל כנער חרדי, שירת כחובש פלוגתי בגדוד 51 (ברק) של חטיבת גולני. היא מספרת על אחד הזיכרונות האחרונים שלה מנתנאל, מנסיעה משותפת ברכב בחג שבועות, זמן קצר לפני שנהרג, ומוסיפה: "מסתבר שהייתי צריכה איזה זיכרון ממנו. כי שבוע לאחר מכן נתי נהרג. זאת הייתה הפעם האחרונה שהתראינו".
"נתקעתי בתור האחות הקטנה שמעריצה את אחיה החייל"
שמרית יהודה שכלה את אחיה לירון יהודה ב-19.11.2000, בתאונת אימונים ברמת הגולן. לירון שירת בגדוד 53 בטיבה 188 של חיל השריון. שמרית מספרת על זיכרון שלה כאחות קטנה שמעריצה את אחיה הגדול, ומשתפת: "הוא נהרג כשהיה בן 20 ואני בת 14 לא הגענו לשלב החברי והוא חסר לי מאוד".
"הוא נפרד ואמר לאמא שלי 'אל תדאגי'"
עודד שכל את אחיו דניאל מזרחי ב-16.10.1973, בקרב בחווה הסינית במלחמת יום הכיפורים. הוא מספר על יום תחילת המלחמה, כשאחיו המתין במרפסת וחיכה לקצין המילואים שיגייס אותו, ואומר: "הוא נפרד מאיתנו ואמר לאמא שלי 'אל תדאגי, תוך יומיים גומרים את הסיפור'. ככה הוא נפרד מאיתנו, הולך עם ביטחון מוחלט, מאמין בכוחו של צה"ל. הבנתי שהביטחון הזה נשארו לו עד נפילתו". דניאל שירת בגדוד הסיור 87 בחטיבה 14 בחיל השריון.
"הוא צעק לי ' נפגעתי', לא האמנתי שמחר נהיה בהלוויה שלו"
שמוליק לנדאו הגיע ב-26.7.2001 לאסוף את בנו רונן בן ה-17, שנתקע עם האוטו בירושלים. בדרכם חזרה הביתה, לגבעת זאב, הם נתקלו במארב של מחבלים. כדור שחדר לרכבם פגע ברונן. "אמרנו לו 'תחזיק מעמד ואנחנו ננסה לטפל בך בבוטקה של הש.ג'", מספר שמוליק. "והוא אמר לי, 'אם אני אחיה עד אז'. לא האמנתי שהוא מדבר ברצינות".
