לפני שבועיים זה קרה שוב – אמא שהלכה לעשות סידורים, שכחה את בנה ברכב. האסון הזה עורר גל של תגובות קשות ברשת, אך לצד השיפוטיות הרבה, הורים רצו לספר על מה שקרה גם להם. משפחות שמתמודדות עם הטרגדיה מספרות על בושה ובדידות, ומבקש רק מעט חמלה: "זה בהחלט יכול לקרות לכל אחד. בסולם השכול בארץ אנחנו בתחתית. זה שכול שאני צריך להסתתר ממנו ולא יכול לשתף אחרים והופך את ההתמודדות להרבה יותר מורכבת", סיפר אב ששכח את בנו ברכב.
"זה היה לפני חמש שנים, יומיים לפני יום העצמאות. החלטנו שאני אקח את הקטן למעון ואסע משם לעבודה. תוך כדי נסיעה מישהו שעובד איתי התקשר אלי והציע שניסע ביחד לעבודה. כשהגעתי לאזור המעון, ראיתי את הרכב של חבר שלי, חניתי ליד השער של המעון, ירדתי מהרכב ולא הורדתי אותו".
האם תיארה את רגעי האימה כשהיא גילתה שבנה נשכח באוטו, היא סיפרה שהיא הלכה למעון כדי להחזיר אותו הביתה. כשהגיעה למעון, המטפלת השיבה כי הילד לא הגיע בבוקר - "אמרתי שזה לא יכול להיות. התקשרתי לבעלי, והוא אמר לי ללכת לבדוק באוטו".
ליטל יעקובוביץ'-דראי, סיפרה על המקרה שבו היא שכחה את בנה התינוק: "קצת לפני פורים, אספתי את כל הילדים למצוא תחפושת. הילדים יצאו מהאוטו, רצו לכביש, ואני באינסטינקט יצאתי ותפסתי להם את הידיים, וחציתי איתם את הכביש ונכנסו לחנות. זה היה בלוח זמנים קצר, שילמנו, חצינו את שני הכבישים חזרה. התחלתי ללחוץ על השלט של הרכב, כשהאור נדלק, נפל לי הגונג – 'אלוהים, שכחתי את אביעד ברכב'".
"התחלתי לרוץ ואני צורחת לילדים 'תפתחו את האוטו', ובראש אני אומרת 'אלוהים תעשה שהוא בסדר'. פתחתי, הוא ישב ובכה, הוא הזיע. שלפתי אותו, כולי רעדתי. לא מצאתי את המילים והילדים ראו אותי בוכה, לא יכולתי להניח אותו בכיסא כדי לנסוע הביתה", סיפרה ליטל.
הסיפור של ליטל נגמר אחרת, היא בחרה לשתף את הסיפור בפייסבוק וקיבלה קיתונות של ביקורת: "קראתי תגובות 'ששוכחים ילד, אבל טלפון סלולרי לא שוכחים'. 'בסדר הם דתיים, אחד נפטר אז הם יביאו שלוש-ארבע ילדים אחריו'".
האב ששכח את בנו ברכב סיפר על ההתמודדות עם הטרגדיה: "שבועיים אחרי זה קיבלנו מכתב אנונימי עם כל מיני קללות. חשבתי לברוח וללכת למקום אחר שאף אחד לא יכיר אותי. בסוף החלפתי מקום עבודה שאף אחד לא ידע. במשך כל השבעה חשבתי על הנושא של אחריות – איך אני יכול לחיות עם הדבר הזה שעשיתי".