בית המשפט המחוזי בנצרת זיכה את עאדל הייב בן ה-43 מאונס ניצולת שואה בת 82 בטענה שהפרקליטות לא הוכיחה שהקשישה התנגדה למעשיו. בכתב האישום שהפרקליטות הגישה נגדו נכתב כי "הייב אנס את המתלוננת על אף שהיה תחת פיקוח שב"ס בעקבות שחרורו מעונש מאסר על אונס בת 70".
בפסק הדין טענו השופטים: "לא הוכח כי הנאשם אנס את המתלוננת ללא הסכמתה, ולא הוכח כי המתלוננת אמרה 'לא' פעם-אחר-פעם, כשם שלא הוכח כי המתלוננת גילתה התנגדות פסיבית כזו או אחרת - ממנה יכול היה הנאשם ללמוד שהמתלוננת סירבה לקיום יחסי שתואמו ביניהם".
לפי כתב האישום, ביולי 2022 הייב פגש את ניצולת השואה ברחוב והחמיא לה. בין השניים התפתחה שיחה. הוא הציג את עצמו כשיפוצניק והקשישה הזמינה אותו לביתה לצורך עבודת שיפוץ. כשנכנסו לביתה, הוא הדף אותה לחדר השינה, תקף אותה בברוטליות ואנס אותה.
היא הובהלה לבית החולים זיו בצפת כשהיא חבולה ומדממת, ובעקבות הפגיעה נזקקה לניתוח חירום. בבית המשפט עלה כי גם האישה בת ה-70 שהייב תקף נחבלה גופנית בעת שאנס אותה. הוא שוחרר כחצי שנה לפני המקרה הנוכחי, והיה תחת פיקוח של יחידת צור בשב"ס. הייב ריצה 14 שנות מאסר על עבירות שונות.
מנגד, בהכרעת הדין מציגים השופטים תמונה אחרת. מהדיון עלה היום שבשיחה המקדימה בין המתלוננת לנאשם הנושא המרכזי היה ככל הנראה, שירותי המין אותם רוצה לספק למתלוננת ולחברותיה. מסירת מספר הטלפון של המתלוננת לנאשם לא נעשתה לצורך תיאום עבודות להחלפת דלת, אלא לצורך תיאום מפגש מיני.
השופטים התייחסו גם לשיחות שהייב הקליט, ולטענת בית המשפט סתרו את עדות המתלוננת. "השיחות ברובן הגדול נשאו אופי מיני ואפילו אופי מיני בוטה. המתלוננת שיתפה פעולה לחלוטין עם שיחות אלו. שיחה אחת לפחות יזמה המתלוננת. בשיחה זו האחרונה, תואם 'סיפור כיסוי' בין המתלוננת לנאשם ולפיו, הוא יבוא 'כביכול' לתקן טלוויזיה בחדר השינה בביתה של המתלוננת".
"גרסתו של הנאשם לעניין זה לא נסתרה", המשיכו השופטים. "הוא הגיע לצורך מפגש מיני ולאחר תיאום מראש. הם ישבו כמה דקות במטבח ושוחחו ולאחר מכן המתלוננת הובילה אותו לחדר השינה שלה. הנאשם הדגיש כי ידע שבדירת המתלוננת מתגוררים גם בעלה, שהינו במצב סיעודי קשה, ועובד זר המטפל בו. המסקנות מכל האמור לעיל הינן שמלכתחילה הן המתלוננת והן הנאשם ידעו לשם מה הוא הגיע, והמעבר לחדר השינה היה אף הוא מתוכנן לצורך מגע מיני".
לדברי ראש הרכב השופטים בהכרעת הדין, השופט אשר קולה שזיכה גם את זדורוב, "המתלוננת לא העידה באופן קוהרנטי ועקבי, והתחמקה ממתן תשובות לחלק מהשאלות, כך בדיון לפנינו וכך גם בחקירות המשטרה. יוער ויודגש כי בוודאי שהנאשם אינו 'טלית שכולה תכלת', וודאי שהנאשם הפר את הוראות צו הפיקוח שהוטל עליו, והוא זה שבא בהצעות מיניות בוטות למתלוננת. אולם מכאן ועד להאשמתו באונס ברוטלי המרחק רב ואפילו רב מאוד".
מהסנגוריה הציבורית, שייצגה את הייב, נמסר: "הכרעת הדין מדברת בעד עצמה. עאדל הורשע בעברו בעבירות מין והנטייה הטבעית של כולנו היא לחשוב שהוא ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. אולם קריאה מעמיקה של חומר הראיות מובילה למסקנה החד-משמעית של ביהמ"ש לפיה המתלוננת לא אמרה אמת. עוד לפני המפגש המיני היו שיחות מוקלטות בין עאדל למתלוננת, כאשר המתלוננת לא ידעה שהיא מוקלטת. השיחות בעלות אופי מיני והתוכן שלהן הוא תכנון מפגש מיני. גרסתה של המתלוננת כפי שהעידה בבית המשפט לא התיישבה עם ראיות אובייקטיביות ובכלל זה הקלטות ומצלמות אבטחה".
מהפרקליטות נמסר בתגובה: "אנו מאמינים לגרסת המתלוננת ונלמד את ההחלטה". עורכת הדין של המתלוננת, דורית בן אברהם שמייצגת את הנפגעת סיפרה כי בישרה לה על הזיכוי לפני זמן קצר, לדבריה הקשישה אמרה: "אני פוחדת ממנו. חששתי מהיום שישוחרר וכעת הוא זוכה. אני פוחדת שהוא ירצח אותי ויעשה משהו דומה למה שעשה לי גם למישהי אחרת".
בעקבות פסק הדין כתב מנכ"ל ארגון בצלמו, שי גליק, לנשיאת בית-העליון ולפרקליט המדינה ודרש מהפרקליט לערער על ההחלטה: "השיר המפורסם 'כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת' כבר שונה, אבל נראה ששופטי בית-המשפט פחות מכירים את השינוי. כל בר דעת מבין שאין כאן כוחות שווים ואין כל ספק שאותה אישה לא רצתה בקיום היחסים הללו".
