הפצע של ילדי תימן: הפרשה הזאת שכבר 75 שנים מטלטלת מאות משפחות. כתבת כאן חדשות ליוותה בשנה האחרונה את משפחתו של התינוק עוזיאל חורי ז"ל – מהמאבק המשפטי הארוך לפתיחת הקבר ועד לאכזבה כשלא מצאו שם דבר.
תגובת הפרקליטות: "פתיחת קברים של ילדי תימן המזרח והבלקן נעשית מכוח החלטות בית המשפט ובהתאם להן בלבד. המדינה סייעה ומסייעת לפתיחת קברים ובמסגרת זו נפתחו מספר קברים בשיתוף פעולה מלא עם משפחות הנקברים. במקרה הנדון, לאחר פתיחת קברו של המנוח התגלו שתי אבני גולל בתוך הקבר. בהחלטה של האנתרופולוגים הן מטעם המדינה והן מטעם המשפחה, נסגר הקבר לשם קבלת הנחיות מבית המשפט. שכן בהימצאות שתי אבני גולל לא ניתן היה לדעת היכן קבור המנוח. בתום הסגירה האדמה שנחפרה הוכנסה לשקים בהסכמת המשפחה, כדי להקל על המשך ההליך כאשר הקבר יפתח מחדש.
בהתאם להחלטת בית המשפט המדינה נערכה לפתיחה מחודשת של הקבר. למרבה הצער, ולאחר השקעה גדולה של המדינה בהערכות, ברגע האחרון המשפחה הודיעה כי אין היא מעוניינת בהמשך ההליך. זאת, לאחר שהמשפחה ויתרה על נוכחות של רופא או אנתרופלוג, כפי שמאפשר החוק. ושבית המשפט דחה את בקשתה, לנוכחות מטעמה של נציג הרבנות הראשית בסמוך לקבר. בקשה זו עומדת בניגוד להוראות החוק, המחייבות השתתפות של נציג הרבנות אך במרחק 20 מטר מהקבר. בנסיבות אלו של ויתור המשפחה על המשך ההליך ובהתאם לבקשתה דאגה המדינה להחזרת האדמה שבשקים לקבר המנוח, וזאת בנוכחות המשפחה וחברה קדישא בלבד.
למרבה הצער, במקרה זה, בניגוד למקרים אחרים של פתיחת קברים שנעשו בשיתוף פעולה מלא ובשיח מכבד, הציבה המשפחה קשיים, ובכלל זה בהעלאת בקשות ודרישות העומדות בניגוד להוראות החוק ושנדחו על ידי בית המשפט"
