מחלוקת בין המועמדים לכס נשיאות בית המשפט העליון: שני שופטי העליון, יצחק עמית ויוסף אלרון, נקלעו לוויכוח משפטי בנוגע לעתירה שעסקה בעומס בבתי המשפט. העתירה הוגשה לבג"ץ על ידי נאשם, נגד בית המשפט השלום, שקבע את דיון ההוכחות במשפטו לשבעה חודשים קדימה.
השופט עמית כתב בהחלטתו כי ״העומס הרב המוטל על בתי המשפט ידוע ומוכר. יומניהם של השופטים עמוסים לעייפה, ולכך יש להוסיף את החוסר בשופטים על פי התקנים הקיימים, שלא לדבר על תוספת שופטים הנדרשת". עמית הדגיש עוד כי "עומס העבודה השיפוטי מתבטא, בין היתר, בהתארכות ההליכים, ועינוי הדין קשה במיוחד כאשר עסקינן בהליכים פליליים, ובמיוחד כאשר הנאשם עצור עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו כמו במקרה שלפנינו״.
לדברי עמית, ״על רקע זה, בשים לב לכמות התיקים המונחים על שולחנם והזמן המוגבל העומד לרשותם, עושים בתי המשפט כל שלאל ידם על מנת להשלים את ההליכים במהירות האפשרית. כאמור לעיל, כך עשה גם בית משפט השלום בעניינו של העותר, וחזקה עליו כי ימשיך לעשות כן גם בעתיד״.
השופט יוסף אלרון, מנגד, הביע הסתייגות משמעותית מהסבריו של חברו לבית המשפט העליון השופט עמית, לסחבת בבתי המשפט. לדברי אלרון, העניין רובץ בראש ובראשונה לפתחם של בתי המשפט. ״חברי מציין את עמדתו ביחס לגורמים המשפיעים על העומס הרב על בתי המשפט. לטעמי, הפתרון נמצא, בראש ובראשונה, בידיו של בית המשפט אשר עליו מוטלת האחריות לנהל את המשפט באופן יעיל״, כתב אלרון.
אלרון הוסיף וכתב כי ״קביעה שלפיה ישיבת ההוכחות הראשונה בעניינו של העותר תתקיים כ-7 חודשים לאחר הגשת כתב האישום – מעוררת קשיים. על בית המשפט שלפניו נדון ההליך לעשות מאמץ של ממש למצוא פתרון לכך. אם נדרשת מעורבות מצד נשיא בית המשפט הרלוונטי לצורך ניוד שופטים בתוך בית המשפט, ראוי שכך יהיה״.
השופטת דפנה ברק ארז ניסתה למצוא דרך אמצעית בין גישת השופט עמית לבין גישת השופט אלרון. על כל פנים, שלושת השופטים הסכימו כי בנסיבות העניין אין מנוס מדחיית העתירה על הסף.
