בעולם מושלם, ישראלים היו חיים יחדיו בלי מחלוקות שמערערות את המרקם החברתי. בעולם מושלם, אם היו מתגלעות ביניהם מחלוקות, הם היו מבררים אותן בשלווה, במתינות, עד לפשרה או להכרעה. בעולם מושלם, גם אם הייתה נדרשת פעילות של מחאה, היא הייתה מתנהלת בתוך הבית, בישראל, בלי לערב בה זרים - לא בתמיכה של כסף מבחוץ, לא בתמיכה של פוליטיקאים ועמותות ויועצים מבחוץ, לא בניסיונות לערב את הבחוץ כדי להשפיע על הבפנים.
עולם מושלם הוא לא העולם שלנו. אנחנו חיים בעולם הלא מושלם של ישראל 2023, שבו מחלוקות מקרבות אותנו לקרע, שבו נחצו קווים אדומים, נקבעו תקדימים, נשברו מסורות, נגדעו כללים בלתי כתובים. זה ההקשר שבו צריך לנהל את הוויכוח, במידה שיש ויכוח על ההפגנות נגד בנימין נתניהו בביקורו בארצות הברית. זה ההקשר שבו צריך להתייחס להאשמה של נתניהו על חבירה (שאיננה ולא הייתה) בין אוהבי ישראל המפגינים נגדו לבין שונאי ישראל המפגינים נגדו. זה ההקשר שבו צריך להתמודד עם טענות של נתניהו בנוסח ״אני מעולם לא עשיתי כך״ (תגדיר ״כך״, כי נתניהו עשה לא מעט דברים דומים, גם אם לא ״כך״ אלא קצת ״אחרת״). זה ההקשר שבו צריך לחשוב על התועלת והנזק לישראל ולמחאה בגלל ההפגנות. זה ההקשר שבו כולנו פועלים כעת.
נתחיל בטענת האידיאל: לטעמי (ויש מן הסתם מי שיאמרו אחרת) מוטב שוויכוח ישראלי יתנהל בישראל על ידי ישראלים ולמען ישראלים. למה? קודם כל משום שאין לי עניין עקרוני במה שחושב ג׳ו ביידן, או במה שחושבים שאר האמריקאים על המצב החוקתי והחברתי והערכי בישראל. יש לי כמובן עניין מעשי במה שהם חושבים, במידה והמחשבות שלהם משפיעות על ישראל. ותיכף נגיע לזה. אבל עניין עקרוני? למה שיהיה לי עניין כזה? ישראל היא מדינה שערכיה אינם נופלים מאלה של ארה״ב, והתנהלותה אינה פגומה יותר מזו של ארצות הברית.
האמריקנים הם ידידים חשובים, אבל לא מגדלור מוסרי. בשנות החמישים והשישים עוד נהגו אפליה גזעית בוטה. בשנים האחרונות ביטלו במדינות רבות את האפשרות לבצע הפלות. כאשר יצאו למלחמות ברחבי העולם לא תמיד הקפידו על התנהלות מופתית. כאשר תמכו במשטרים אפלים העדיפו אינטרסים על ערכים. לאמריקנים יש יכולת להטיף מוסר בזכות עוצמתם, לא בזכות מוסריותם. הם כמובן טובים מהרבה מאוד מדינות אחרות, בוודאי ממעצמות רבות כוח – ועל כן ראויים להיות מנהיגי העולם הליברלי – אבל אינם טובים יותר מישראל.
לאמריקנים גם אין יכולת להבין את המצב בישראל, ולהעריך את משמעותו האמיתית. כפי שישראלים משתמשים בהשוואות מופרכות בין המשטר בישראל למרכיבים בשיטת המשטר האמריקאית, כך גם אמריקנים נופלים להשוואות מופרכות של מהלכים שעושה ממשלת ישראל, או עושים המפגינים נגדה, למהלכים שמוכרים להם מהסביבה שלהם. הם לא יכולים ולא צריכים להבין את ישראל. לכן, כמו שאמרנו, למה שהם אומרים על המצב בישראל אין ערך עקרוני, רק ערך מעשי. כלומר, המפגינים לא זקוקים לביידן כדי שיאמר מי צודק, הם זקוקים לו כדי שיראה מי חזק. כדי שיפעיל לחץ על נתניהו.
ספק אם זה יקרה באופן שהמפגינים מצפים לו. לאמריקנים יש אמנם עניין ביחסים עם ישראל, ויש להם עניין ביציבות ובעוצמה שלה, אבל העניין שלהם בפוליטיקה הפנימית שלה מוגבל למדי. כן – הם כמובן מעדיפים ישראל פתוחה וצודקת, שקל להם יותר לדבר איתה. הם מעדיפים ישראל שקל לעשות איתה עסקים. אבל מי זה בכלל ״הם״? האם הם זה ביידן או אילון מאסק? האם הם זה טראמפ או טוני בלינקן? ובהתאם, מה זאת אומרת ישראל ״פתוחה וצודקת״? ישראל של יריב לוין או ישראל של שקמה ברסלר?
לישראלים קשה להגיע להסכמה בנושא הזה, וגם לאמריקנים יהיה קשה. אין דבר כזה ״ערכים אמריקניים״ שאפשר להתאים למציאות הישראלית. וממילא, ביידן הוא לא השוטר של העולם, ובטח לא משגיח הערכים שלו. כשהבין שהוא צריך את הסעודים, נשך שפתיים והכניס את העקרונות לכיס. כך ייעשה בכל עת שהאינטרס האמריקני יחייב אותו להידבר עם משטר שאינו מחבב.
האמריקנים לא יותר מוסריים. הם גם לא מסכימים ביניהם מה צריך להיות כאן. הם גם לא נוטים להציל מדינות מפני עצמן. לאור כל אלה צריך לבחון את שאלת העלות והתועלת: האם יש עלות להפגנות נגד נתניהו? ברור שיש עלות לישראל. היא משלמת מחיר תדמיתי, ונראית כמו בת ברית קצת פחות יציבה. האם יש עלות למחאה? אולי. ייתכן שכדי להרבות תמיכה בארה״ב המחאה מפסידה תמיכה בישראל. לדוגמה, את תמיכתם האפשרית של ישראלים שלא נוח להם עם הפגנות נגד הממשלה בחו״ל.
ומול שאלת העלות בתמיכה, ישנה שאלת התועלת: האם שחיקת התמיכה בישראל (אם יש שחיקה) מוצדקת בגלל הרווח הפוטנציאלי באמריקה? לדוגמה, רווח בגלל האפשרות שביידן יפעיל לחץ על נתניהו לעשות משהו. לדוגמה, רווח בגלל האפשרות שגם ישראלים שכועסים על המפגינים ירגישו שהגיעו מים עד נפש ושיש הכרח לשים קץ למחול הטירוף שמשתולל כאן. לדוגמה, רווח בגלל הפוטנציאל של גיוס כספים לתמיכה בהמשך פעולות המחאה. לדוגמה, רווח בגלל שמירת להבת המחאה בוערת בלי קשר לשאלה היכן נמצא ראש הממשלה ומה הוא עושה בכל רגע נתון.
יש עלות – ולצידה אפשר לזהות גם תועלת. מכאן לשורה התחתונה, שהמצפים לה כנראה יתאכזבו. בעולם מושלם – השורה התחתונה היא לוותר על הפגנות בחו״ל. משפחה מתפקדת סוגרת מחלוקות בתוך הבית. בעולם לא מושלם – של משפחה לא מתפקדת – השורה התחתונה היא תחשיב קר ונטול סנטימנטים של עלות ותועלת.
תאמרו: זה גורם נזק לישראל. נאמר: ברור! המחאה כולה גורמת נזק לישראל. לא רק כשאנשיה מפגינים בחו״ל, אלא גם כאשר הם מפגינים בארץ. אלא שלשיטתה, היא גורמת נזק כדי למנוע נזק חמור יותר. הנה, זה ההבדל האמיתי: בעולם מושלם אף אחד לא נדרש לגרום נזק. בעולם לא מושלם, יש הכרח לגרום נזק כדי למנוע נזק. זה מה שיריב לוין חושב שהוא עושה בישראל. זה מה שהמחאה חושבת שהיא עושה באמריקה.
