יממה לתוך המלחמה עם חמאס, העדויות הקשות מיישובי עוטף עזה מצטברות. במשך שעות ארוכות, חמישה מחבלים התבצרו בביתם של בני הזוג דוד ורחל אדרי באופקים, והחזיקו בהם כבני ארובה. "כדי לשכנע אותם לא להרוג אותנו, אשתי הציעה להם אוכל וחבשה אחד מהם. אולי זה קנה אותם", סיפר דוד לכאן חדשות.
"ככה חגגתי את היום הולדת שלי עצור עם מחבלים", הוסיף דוד, "הם ריסקו לנו את הטלפונים. כשכוחות צה"ל נכנסו היה ירי וזריקות רימונים בינהם. לא יודע איך יצאנו בחיים".
"ירו בי ברגליים. הם עליי"
חביבה מן, שאחותה עמית הייתה הפרמדיקית של קיבוץ בארי, סיפרה לאריה גולן בתוכנית "הבוקר הזה" בכאן רשת ב על השיחה האחרונה שניהלו בזמן המתקפה של ארגון הטרור ביישוב.
"היא הייתה נצורה במרפאה עם פצועים והרוגים. היא כל הזמן שאלה אותנו איפה התגבורת. שעות של אימה וחוסר אונים. בסביבות השעה 14:00 היא כתבה לנו שהמחבלים נכנסים למרפאה, הודעות של סוף. היא שלחה לי הקלטה מצמררת של יריות. בניסיון נואש התקשרתי אליה. היא עונה לי בצרחות - 'ירו בי ברגליים'. היא אמרה שהיא האחרונה שנשארה שם והם הרגו את כולם. היא אמרה לי - 'הם עליי, אני לא אשרוד את זה' - ואז השיחה מתנתקת".
האזינו לריאיון עם חביבה מן בכאן רשת ב
"שמענו ירי וצעקות בערבית"
תושבת כפר עזה סיפרה: "הבת שלי התקשרה להגיד שהתפתח קרב יריות כשהחיילים הגיעו לחלץ אותם. שמענו כל הזמן ירי ואת הצעקות שלהם בערבית. הצורה שבה הוציאו אותנו מהקיבוץ, בפלמ"ח לא עשו ככה. במעטה החשיכה דרך התעלות בשדה, בהליכה שפופה. אני למעלה מ-70, אישה בת יותר מ-80. ככה אנשים מבוגרים וילדים. אחרי יותר מחצי דרך אספו אותנו כלי רכב של הצבא והביאו אותנו לתחנת דלק".
יעקב ארגמני נחשף לחטיפת בתו לעזה ברשתות החברתיות:
"שניים מחברי נחטפו לנגד עיני"
רזיאל תמיר, שניצל ממסיבת הטבע סמוך לרעים, מספר בריאיון לכאן רשת ב על השתלשלות האירועים, מהרגע שהגיעו המחבלים לשטח המסיבה ועד הרגע שצה"ל חילץ אותם: "רצנו לתוך הפרדס, שם הכי הרבה נחטפו ונהרגו, שניים מהחברים שלי נחטפו לעזה, הכו אותם וירו להם ברגליים שלא יוכלו להימלט".
האזינו לריאיון עם רזיאל תמיר בכאן רשת ב
רזיאל מספר כי הוא ואנשים נוספים הסתתרו בפרדס משעות הבוקר, עד שצה"ל הגיע לחלץ אותם בסביבות אחר הצהריים: "בשלב מסוים פחתה האש והתקדמנו לכיוון החיילים כי הם לא הצליחו להגיע אלינו. רצנו החוצה בזמן שהם מחפים עלינו. הסתתרנו עם החיילים ליד טנק שנפגע, עד שהגיעו עוד כוחות חילוץ".
"הבית היה שרוף, אני לא יודע איפה ההורים שלי"
גוני גודר, בן 22 מקיבוץ בארי, מספר בריאיון לכאן רשת ב: "שמעתי את הבלאגן וההנחיות היו להישאר בבתים, אבל דאגתי להורים שלי. יצאתי עם אופניים לבית של ההורים ושמתי בנדנה כדי שלא יזהו אותי. מחבל אחד ראה אותי וכיוון אלי נשק, בגלל הבנדנה הוא הוריד את הנשק. הבית היה שרוף והרוס. ההורים שלי לא היו שם, אני לא יודע איפה הם".
האזינו לריאיון עם גוני גודר בכאן רשת ב
עוד הוסיף גוני על מה שקרה מאותו רגע עד שחולץ: "התחבאתי מהבוקר בבית של ההורים, בארבע וחצי אחרי הצהריים שמעתי קולות בעברית אבל לא הייתי בטוח אם זה חיילים שלנו. כששמעתי שהם מדברים עברית שוטפת צעקתי הצילו והם חילצו אותי"
"המקום היה גן עדן שאתמול הפך לגיהנום"
אבידור שוורצמן, מכפר עזה, היה סגור 20 שעות בממ"ד עם אשתו ביתו בת השנה, עד שהגיעו חיילי צה"ל וחילצו אותם. הוא מספר: "מהשעה 17:00 אתמול איבדנו קשר עם הוריה של אשתי בשנות ה-60 לחייהם. קיבלנו הודעה בקבוצת חמ"ל הכללית של הקיבוץ שמחבלים נכנסו לביתם, ומאז לא שמענו מהם. אני בודק בכל מקום ולאף אחד אין תשובות. אנחנו מבוהלים ומפחדים וחוששים שהם נלקחו בשבי".
האזינו לריאיון עם אבידור שוורצמן בכאן רשת ב
"המחבל ענה לטלפון ואמר לנו שהבן שלנו נהרג"
הראל יוגב, אחות של בועז שמשרת בנחל עוז סיפרה על השיחה שהתרחשה בין אימה למחבל: "בשעה שבע בערב אמא שלי התקשרה אליו ואז כנראה מחבל ענה לה בטלפון ואמר 'שלום, קוראים לי מוחמד, אני הנהג פה בגדוד, אני מאוד מצטער הבן שלכם נהרג'. צעקות, אימה, שבר, לא ברור מה קרה, מה אמיתי. לקח לנו שעות להשיג את המפקדים שלו ובכלל שלא סגרו איתו את השבת הוא היה היחיד, להבין מה קורה, פשוט היינו אבודים, עד עכשיו לא יצרו איתנו קשר רשמי מהצבא".
האזינו לריאיון עם אסתי פרז בכאן רשת ב
