אבי חתואל נרצח ב-7 באוקטובר בפתח ביתו באופקים. אלמנתו שוש שיחזרה הבוקר (ראשון) בריאיון לכאן רשת ב את האירועים בשבת השחורה: מהאזעקות הראשונות, הרצח של בעלה שיצא להגן עליהם, השעות הארוכות שהסתתרה עם ילדיה בתוך ביתם ועד לזיהוי של גופת בעלה - עשרה ימים לאחר הטבח.
האזינו לריאיון המלא עם שוש חתואל בכאן רשת ב
"בבוקר של 7 באוקטובר התעוררנו לצעקות של השכנים שיש מתקפת טילים", היא סיפרה בריאיון לקלמן ליבסקינד ואסף ליברמן בכאן רשת ב. "רצנו למיגונית בשכונה כי אין לנו ממ"ד. אחר כך חזרנו לבית וישבנו יחד בסלון. השארנו את הדלת פתוחה למקרה שנצטרך לרוץ שוב לממ"ד". בשלב הזה בני המשפחה מתחילים לשמוע פיצוצים ורעשים בשכונה. "בעלי חשב שזה ילדים שמשחקים בנפצים", סיפרה שוש. "הוא אמר 'הם לא נורמלים, לשחק ביום של מלחמה בנפצים. אני אלך לדבר איתם'. צעקנו לו שלא יצא - בכל זאת הוא יצא".
"אחרי כמה שניות כל החלונות בבית התפוצצו", שוש המשיכה. "היריות עברו לילדים שלי ממש מעל הראש. התכופפנו, זחלנו לחדר ונעלנו". שוש השאירה את ילדיה בחדר ויצאה לבדוק מה קרה לבעלה. כשפתחה את הדלת היא מצאה אותו מוטל על הרצפה עם פצעי ירי. "הוא בעצם הציל אותנו. המחבלים ירו בו והמשיכו הלאה, הם כנראה חשבו שהוא לבד בבית. אם הוא לא היה יוצא הם היו נכנסים וטובחים בכולנו, הם כבר פתחו את השער", היא סיפרה.
באותם הרגעים, שוש עדיין לא מבינה שבעלה נרצח בידי מחבלים. "חשבתי שרקטה התפוצצה ואלו רסיסים. רק אחרי שהתקשרתי למד"א המוקדנית אמרה לי 'תיכנסו מהר לבית ותיסגרו את הדלתות והחלונות. יש לכם מחבלים בשכונה'. כיביתי את המזגן והאורות ואמרתי לילדים להיות בשקט. תוך כדי שמענו את המחבלים רצים על הגג. לא יכולתי לגשת אליו, כל הזמן היו יריות. מצד אחד רציתי לצאת אליו ומצד שני יש לי את הילדים".
שוש וילדיה היו סגורים בתוך הבית במשך כ-20 שעות, כשבבית הסמוך של השכנה רחל אדרי - המחבלים לקחו אותה ואת בעלה כבני ערובה. ביום ראשון בערב אחיה של שוש הגיע אליהם כדי להוציא אותם מהבית. גופתו של אבי הייתה מוטלת בכניסה לביתם במשך שעות, ופונתה רק ביום ראשון בבוקר. "במשך עשרה ימים חיפשתי אותו עם המשפחה שלי. התקשנו לזק"א, חברה קדישא, מוקד 105 של הנעדרים - הוא לא היה אצל אף אחד", שוש סיפרה. "אני מתמודדת לבד עם כל הטלפונים ולא מוצאת אותו. רק אחרי עשרה ימים אמרו שיש התאמה".
