דילמת אילון מאסק דומה להרבה מאוד דילמות מקבילות: האם יהיה רווח גדול יותר מדיאלוג עם האדם, הארגון, הממשלה, התנועה שעומדים מולך – או שאולי יהיה רווח גדול יותר מבחירה לא לנהל איתם דיאלוג. זו הדילמה הישנה של המנהיגים "האם לדבר עם אש"ף", זו הדילמה של הדיפלומטים "האם לדבר עם ויקטור אורבן", זו הדילמה של שליחי ישראל "האם להופיע אצל מטיפים אוונגליסטים", זו הדילמה של ישראל "האם לדבר עם ארדואן". כמובן, אילון מאסק, הבעלים של "טסלה", ושל עוד כמה יוזמות חשובות יותר ופחות, שהבולטת שבהן לצורך הדיון שלנו היא הרשת החברתית אקס, הוא לא אף אחד מכל אלה. לא אש"ף ולא ארדואן. משהו קצת אחר.
(צילום: מתוך "המדד")
למי הדילמה שלו הכי דומה? לפעמים נדמה שהוא חמקמק כמו "ג'יי סטריט", ארגון יהודי-אמריקאי, שלעיתים נדמה כידיד קצת בעייתי ולעיתים נדמה כיריב טורדני. היו שגרירים ישראלים בארה"ב שבחרו להחרים את "ג'יי סטריט" בגלל עמדותיו, שקשה לשנות. היו שגרירים ישראלים בארה"ב שבחרו בדיאלוג עם הארגון, מתוך תחושה שאפשר להשפיע עליו קצת. שזה יותר טוב מכלום, וגם מתוך תחושה שהחרמה שלו תגרום נזק – משום שהארגון מייצג את עמדתם של לא מעט יהודים באמריקה. "ג'יי סטריט" הצליח להסתדר גם כאשר ישראל הרשמית החרימה אותו. גם ישראל הסתדרה, איתו ובלעדיו. כלומר, לשני הצדדים מדובר בחשבון לא קיומי של עלות ותועלת.
"ישנם יהודים באמריקה, הסבורים שמאסק הוא סוכן של אנטישמיות.
אלה חוששים במיוחד מהלגיטימציה שישראל מעניקה למאסק"
מאסק הוא איש רב כוח ורב דמיון, שיש לו השפעה על העולם. הרבה יותר השפעה מזו של "ג'יי סטריט". הביוגרפיה שלו מאת וולטר איזקסון, שיצאה לאור גם בעברית לא מזמן, מלמדת על כוחו (במלחמת אוקראינה) ועל הרקע הבעייתי שלו (בשנות דרום אפריקה) ועל שגעונו (בהקמת מיזמים שאפתניים). היא מלמדת שמדובר באיש גחמני, דעתני, מגלומני, לא צפוי. היא לא מלמדת שהוא אנטישמי, גם לא אנטי ישראלי. אפשר מלכתחילה להטיל ספר בטענות הללו, גם אם ברור שהפלטפורמה בשליטתו מאפשרת לאנטישמים ואנטי-ישראלים לפרוח ולשגשג. בכל מקרה, יהיה יותר טוב יותר לישראל אם מאסק יהיה ידיד ישראל. יהיה פחות טוב אם יהיה יריב ישראל. יהיה הכי גרוע לישראל אם מאסק יהיה יריב ישראל – שמקבל לגיטימציה מישראל. וזה שורש הדילמה: האם פגישה עם מאסק מקרבת אותו לישראל, ולכן נכון לקיים אותה, כפי שעשו נתניהו וגנץ, הרצוג ואוחנה, או שאולי היא מעניקה לו לגיטימציה בלי לקרב אותו לישראל, ולכן רע לקיים אותה.
החישוב במקרים כאלה אף פעם לא פשוט. גם משום שאין לאף אחד דרך לדעת מה מאסק באמת חושב, מה הוא באמת רוצה. הוא איש מסתורי וחידתי יותר מרוב האנשים. גם משום שלא ברור מה תהיה תוצאתן המצטברת של הפגישות איתו. מאסק יכול היה להיכנס לנשיא, לצאת ממנו, ולהודיע שהחליט שישראל היא התגלמות הרוע. הוא יכול היה להיכנס לנשיא, לצאת ממנו, ולהודיע שהחליט שישראל היא התגלמות הטוב. בפועל, שיגר ציוץ שיש בו כדי להעיד שהוא יותר ידיד מאשר יריב. אלא שלפגישה עם מאסק יש השלכות על התדמית של ישראל בלי קשר למה שיציץ. יש הרבה אמריקאים שמעריצים אותו, ויש גם הרבה מאוד שסולדים ממנו. אלה שסולדים ממנו יראו בחיבור שלו לישראל ולצמרת המדינית שלה הוכחה שישראל היא מדינה שראוי לסלוד ממנה. במובן הזה, חיבור למאסק הוא קרצת כמו החיבור לויקטור אורבן, שליט הונגריה.
מאסק. "איש רב כוח ורב דמיון, שיש לו השפעה על העולם" (צילום: רויטרס)
ישנם יהודים באמריקה, הסבורים שמאסק הוא סוכן של אנטישמיות. אלה חוששים במיוחד מהלגיטימציה שישראל מעניקה למאסק. לכאורה, אם הרצוג ונתניהו פוגשים בו ומתיידדים איתו, זו הוכחה שמאסק איננו אנטישמי, מה שמאפשר לו להמשיך ולאפשר הפצת רעל אנטי-יהודי ברשת החברתית בלי לשאת בתוצאה המתבקשת של נידוי חברתי. במקרים אחרים, אבל קצת דומים, יהודים רבים באמריקה הרגישו אותו דבר כאשר ישראל פלרטטה בהתלהבות עם דונלד טראמפ, והרגישו אותו דבר כאשר ישראל פלרטטה (ועדיין) עם מנהיגים אוונגליסטים בולטים, שנכשלו פה ושם באמירות מחשידות. המקרה של טראמפ הוא דילמה קלה יחסית. ישראל לא יכולה להחרים את נשיא ארה"ב, או להסתייג ממנו, גם כאשר התנהגותו מעוררת שאט נפש. המקרה של מנהיגים אוונגליסטים דומה יותר לזה של מאסק. אפשר להחליט לא לקיים איתם קשר, ויהיה לזה מחיר. אפשר להחליט לקיים איתם קשר, וגם לזה יהיה מחיר.
חברות אמריקאיות גדולות, שהחליטו להפסיק לפרסם באקס, הן שיקבעו את גבולות הגזרה של מאסק. כמובן, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, אבל הן מכאיבות לו בכיס, שוחקות את ערך ההשקעה שלו, ואולי, אם ימשיכו ללחוץ, יביאו את אקס למשבר. למאסק, המפגשים בישראל הם דרך להפגין למחרימיו החשובים שאיננו אנטישמי, ושהוא פתוח לדיאלוג. כלומר, ישראל, בדרכה המגושמת, מסייעת לו. האם טוב לה לסייע לו? אם היא מעריכה שהסיוע יתוגמל בהתאם, אולי שווה לנסות. ובשלב זה, נראה שכך היא מעריכה. על ארדואן כנראה שויתרנו, אם כי רק לאחרונה. על מאסק לא ויתרנו. גם הוא נשיא של מעין מעצמה. גם הוא מפגין לעיתים התנהגות בעייתית. אבל ביחסים עם מעצמות, לא המוסר מדבר, ולא הנחמדות, ולא הצדק – מדבר האינטרס.