אחת הזירות היותר חשובות במלחמה נגד חמאס היא מלחמת ההסברה. המלחמה על הלגיטימציה לתקוף את אויב, בזמן שהתודעה לאו דווקא עם הצדק הישראלי. אז מה מצבנו בזירה הכה חשובה הזאת? האם ישראל מנצחת? התשובה לכך מורכבת.
בתחילת המלחמה, שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן החליטה לפרוש מתפקידה, בזמן שישראלים רבים התגייסו למאמץ המלחמה על התודעה. אלפי ישראלים שיתפו את סרטוני הזוועות מהבטח, כדי להראות את הזוועות של 7 באוקטובר. אז איך עושים את זה נכון? מה המילים הכי פופולריות? מי האנשים שהכי פוגעים בלגיטימציה של ישראל לתקוף? מי האנשים הכי משפיעים בהסברה הישראלית? ומה השיטה שאפילו הבריטים הבינו שעובדת עוד במלחמת העולם השנייה?
> עקבו אחרי ערוץ הוואטסאפ של כאן חדשות - לחצו על הפעמון ואתם מעודכנים
> החטופים שעדיין בשבי חמאס: הרשימה המלאה > שמות הנופלים במלחמה - עמוד מתעדכן
המילים החמות ביותר להסברה
על פי חברת סקופר המתמחה בניטור וניתוח מידע תקשורתי ושיח חברתי מכל העולם שהגיעו לכאן חדשות, מניטור הרשתות החברתיות ומשפיעני הרשת מתחילת המלחמה ועד לתאריך 29 בנובמבר, המדינות המעורבות ביותר בשיח המלחמה אחרי ארצות הברית וישראל הן ערב הסעודית, הודו ובריטניה. שיא השיח התרחש ביום ה-11 ללחימה על רקע כישלון הירי הרקטי של הג'יהאד האיסלאמי ופגיעתו בבית החולים אהל אל-מעמדאני שבעזה. ניכר כי הביטויים המובילים ביותר בשיח מתחילת המלחמה הם פרו-פלסטינים ובעשירייה הראשונה: עזה (בערבית ואנגלית), פלסטין (אנגלית וערבית), ישראל (אנגלית), מתקפת הפתע על ישראל (ערבית), FreePalestine, Hamas, Standwithisrael, Gazaunderattack.
עוד בנושא
בעדנו ונגדנו: הפרופילים המשפיעים ביותר במלחמה
עוד עולה כי הפלטפורמה המשמעותית ביותר לשיח פוליטי פרו-פלסטיני הינה רשת X (טוויטר לשעבר). ניטור השיח ומשפיעני הרשתות החברתיות העלה כי מובילי השיח ודעת הקהל הינם פרו-פלסטינים, כאשר הבולטים ביותר בתקופה, החל מהשבעה באוקטובר ועד היום, הינם ג'סקון הינקל, מוחמד סמירי, ו-Censored Men.
ג'קסון הינקל, פרשן פוליטי אמריקני בן 24, פרסם מתחילת המלחמה כ-2,300 ציוצים פרו-פלסטינים וחלקם הגדול נמצא תחת ביקורת ציבורית, עקב הפצת מידע מוטעה ומסית לציבור של כ-111.9 מיליון משתמשים. מוחמד סמירי, פלסטיני מרמאללה, פרסם כ-872 ציוצים שהגיעו למעורבות של כ-28.8 מיליון משתמשים, על תוכן פרו-פלסטיני ושיח על שיעור התמותה הגבוה בעזה וטענות לרצח עם כנגד האוכלוסיה העזתית. Censored Men, פרופיל אנונימי אמריקני, צייץ כ-859 פוסטים אנטי-ישראליים עם גינויים שיטתיים נגד המתקפה האוירית של צה"ל, שהגיעו למעורבות של 25.5 מיליון משתמשים.
האזינו לעוד יום:
לעומתם, בזירה הפרו-ישראלית הפלטפורמה המובילה ביותר במונחי חשיפה הינה אינסטגרם. המשפיענים הפרו-ישראלים המובילים הינם יוסף חדאד, Stand With Us, וד"ר אלי דוד.
מתחילת המלחמה, יוסף חדאד פרסם כ- 632 פוסטים בפרופיל האינסטגרם שלו, בשפות עברית וערבית, בהם הוא מפריך דיווחי שקר של ערוצי התקשורת הזרים. הפעילות של חדאד זכתה למעורבות של כ-24 מיליון משתמשים.
הפעילות הבולטת ביותר של ארגון Stand With Us היא בעמוד האינסטגרם, שנלחם באנטישמיות נגד ישראל ברחבי העולם. מתחילת המלחמה הארגון פרסם כ-768 פוסטים שהביאו למעורבות של כ-23.8 מיליון משתמשים.
ד"ר אלי דויד הוא חוקר ויזם בתחום למידה עמוקה ופעיל ברשת X. מתחילת הלחימה ועד היום צייץ 1,400 ציוצים פרו-ישראלים עם ביקורת חריפה נגד חמאס והתקשורת הזרה המוטית. הציוצים של ד"ר דויד הגיעו למעורבות של כ-18.1 מיליון משתמשים ברשת.
"הציניות מנצחת"
עד לפני המלחמה, לא הרבה ישראלים הכירו את ד"ר אלי דוד, חוקר ומרצה בתחום בינה מלאכותית, ומייסד מספר חברות טכנולוגיה. אך בשבועות האחרונים, ד"ר דוד ניתב את מאות אלפי עוקביו רק למטרה אחת - הסברה ישראלית. "בטוויטר שלי עד 7 באוקטובר לא פירסמתי דבר על פלסטינים וישראלים, התחילו אזעקות, בדקתי מה שראיתי, עד שהבנתי מה קורה זה היה בסרטוני טלגרם פלסטינים, ראיתי חגיגות של 'אזרחים תמימים' אז הייתי בהלם וחשבתי מה לעשות", הוא מספר בשיחה עם כאן חדשות.
"התחלתי פשוט לכתוב", הוא משחזר את הרגעים הראשונים במלחמה. "שמתי את הסרטונים שלהם לראות במה הם מתגאים והדבר הזה הפתיע אותי, לקח יומיים וראיתי גל אנטישמיות כמו שבחיים לא ראיתי, אם אומרים אנטישמיות בגלל מה שעשינו בעזה, הפיק היה כשפגעו בנו, כל האנטישמים יצאו מהאש, כמו כריש שרואה דם, כל האנטישמים יצאו מהחורים שלהם דווקא כשפגענו בנו".
דוד, חוקר במקצועו, סיפר על הנטישה של הקולגות מחשבון הטוויטר שלו. "היו דינמיקות מעניינות, ערב המלחמה היו לי 400 אלף עוקבים, בעיקר אמריקנים ואירופאים, הרבה מהם מדענים, חוקרים, אנשי AI ואנשים ממוצעים. הייתה הרבה תמיכה וגם גל שנאה שלא נתקלתי בה. ראיתי קולגות שלא כותבים לי משהו, ראיתי קולגה שלא דיבר איתי שנים ואז ראיתי שהוא חסם אותי. אני מדבר על הטבח שעשו בנו, לא שעשינו משהו. ואז הוא חסם אותי", סיפר דוד.
דוד סיפר גם על ניתוח הנתונים שהוא עצמו ביצע בחשבון הפרטי שלו: "ניתחתי וראיתי שכ-20 אלף עזבו והתווספו 120 אלף , מראש כל הקהל שלי היה יותר סימפטי לישראל. זה לא שיקול, קיבלתי הרבה הודעות מהרבה יהודים ששאלו אות 'מה אתה משוגע? מה אתה עושה?' אני עשיתי מה שאני יכול ומי שלא מתאים לו שילך לעזאזל".
"המערב הוא הבא בתור"
"גם בגלל האכזריות, המסר שעובר הכי טוב על הקהל זה 'המערב הוא הבא בתור'", מספר דוד, שהפך לדוקטור להסברה. "האירופאי הממוצע מסתכל על הקונפליקט ואומר זה לא נוגע אליי וכשזה מגיע להפגנות האלימות זה מעורר פחד שזה עלול לפגוע בו. ומשם התמיכה של הגורמים. אני לא מכיר אף מקרה שמישהו שינה את דעתו. אף פרו ישראלי שנהיה אנטי, ופרו פלסטיני. הרוב המוחלט של אירופאים ואמריקנים הם תמיד באמצע, אנשי 'כן אבל'. לקהל הזה רואים שיפטים מאוד משמעותיים, הם אומרים 'כן אבל האשמה על שני הצדדים'. פשוט רואים פחות את ה'כן, אבל'. כשרואים את הטבח מבינים שלא קשור להתנחלויות. הקהל של ה'כן אבל..' עשה את השיפט המשמעותי".
"אחד הדברים המוצלחים שעשינו", הוא מספר, "זה להראות שהפלסטינים משקרים על הכל, מקצינים ומגזימים. הסגנון שלי היה הרבה 'הומור-רצינות', זה עובד יותר טוב. הבריטים גילו במלחמת העולם הראשונה שההומור עבד יותר מדברים רציונליים. לדוג' ממש בהתחלה, אחרי הנאום של נסראללה, אילון לוי אמר בדיחה - 'הנאום היה כל כך משעמם שנראה לי שחיסלנו את כותב הנאומים שלו'. יצאו נגדו, אני תמכתי, זה הומור וזה עובד יותר. אצלי יש את הטיקטוקר-אינסטגרמר שהוא חגג ב-7 באוקטובר, קראתי לו FAFO (F**K Around, Find Out) עושה פשלות וחוטף על זה. ברגע שיצרנו את ה'פאפו' הזה, הגכחנו את הפרופגנדה של הצד השני. כשאתה לוקח איזה דמות כזאת והופך לכוכב השקר. הוא שידר איזה משהו ממה שנראה כמו הפגזה ישראלית, בי.בי.סי לקחו אותו, ואז כל הטוויטר הצליח לצחוק על הבי.בי.סי, מה אתם נופלים על פאפו, פאליווד, ועוד. אחת הנקודות המשמעותיות זה הומור וציניות", הסביר דוד.
האם יש קשר בין אנשי ההסברה?
"אנחנו מכירים אחד את השני, מנסים לעזור אחד לשני, כל אחד דוחף איך שהוא יודע לעבוד. אין איזה חמ"ל או שיתוף פעולה, אבל אם אני רואה איזה מסר של פרו ישראלי שאני אוהב - אני עושה ריטוויט, זה שיתוף פעולה קהילתי. לא משהו מיוחד. ראש הממשלה של אירלנד אמר האבודים ולא יודע מי רשם משהו על הפיגוע שהיה באותו היום, ושיתפנו ואז כל היום התחלנו ואז עשינו האשטגים כמו הפסקת אש לאירלנד ופתרון שתי מדינות לאירלנד וכל המסרים האלה, בסופו של דבר מושך את הקהל".
איך אתה מתמודד עם הצייצנים הפרו-פלסטינים?
"הם מאוד קולניים, הג'קסון הינקל הזה, כל אחד מהם למיטב הבנתי מונע ממשהו אחר. סמירי הוא שונא ישראל מזרח תיכוני, ג'קסון הינקל הוא נאצי, הדבר האחרון שאכפת לו זה פלסטינים, הוא משתמש בזה לתקוף ישראלים ומערב, הוא מהלל את מנהיג צפון קוריאה. אם נחלק את העולם לטובים ורעים, הוא תמיד ברעים וישראל היא הסיפור. הוא מקבל תהודה והנה הוא מקבל קומיוניטי נוטס (הערות קורא), הוא משתמש בתמונות מ-AI ועוד. לא אכפת לו, הוא מכיר את הקהל שלו. הוא מאכיל אותם במה שהם אוהבים. ההתמודדות שלנו איתו. לא רוצים לשכנע את האויב, רוצה לשכנע את האירופי-אמריקני, אני לא הולך להפוך חמאסניק לציוני".
"שני אירועים משמעותיים בשבועיים האחרוניים", מסביר דוד, "הם הניצחון של חבייר מיילי, הניצחון של גרט וילדרס מהולנד. סימפטום לאוכלוסייה. זה סימפטום הפוליטיקלי קורקט לקיצוני. מה שקרה במכללות ובאוניברסיטות, הכתות שהמציאו את ה-200 פרונאונס, גרטה ושינוי אקלים שהפכו לכת, הכת שלי ישראל ועוד כת. כולם מבינים שגרטה, כת האקלים, אין קשר בינם לבין מדע האקלים, זה כת. הם לא יזהו מה שקרה עכשיו עזר להרבה אנשים לפקוח עיניים. הרבה יהודים שמאלנים, שתמכו בהפגנות של בלאק לייבס מטר, ואז הם התפכחו, הם ראו שאין קשר בזכות המיעוטים. זה עוזר לפקוח את העיניים, גם בארץ וגם בארצות הברית שהם היו חלק מהפגנות של כת הגרטה ופתאום עכשיו הם מבינים שאין קשר לאקלים, זה מסכה של גרטה. גם בלאק לייבז מטר, אין קשר ומאחורי המסכה היתה שנאה נגד המערב. המון אנשים מאוד משנים את דעתם".
"הפלסטינים יורים לעצמם ברגל"
דוד התייחס שוב לשינויים הפוליטיים במערב. "הלוואי שבכל אירופה היו מנהיגים כמו גרט ומיילי, הם היו אנשים שנחשבים בשוליים שבשוליים, הם אמרו את האמת בצורה לא מסוננת, שצורמת לנאורים באוזניים, רואים את השנאה, את דגל דעאש, הם שאלו את עצמם מי המשוגע שאמר את זה והם הפכו לצודקים ממשוגעים", אמר דוד.
"רוב מוחלט מאנטישמיות מגיע מהשמאל, מהקיצוני, מהתמיכה בנאורים הזה. עכשיו ראיתי נשיאת אוניברסיטת בראון שהייתה אמורה לנאום בכנס שלום, והטקסט של הנאום שלה פורסם באתר האוניברסיטה. היא אומרת שכל סטודנט צריך להרגיש בטוח לשים מגן דוד, כאפייה, או לכסות את השיער שלו בחיג'אב וכיפה. כשהיא עלתה לנאום היא השמיטה את הסממנים היהודיים מגן דוד וכיפה. זה לא דוגמה חשובה או מזעזעת אבל זו דוגמה קטנה שהם עושים בטבעיות, זה לא מרצה פרו-חמאסי במחלקה להיסטוריה, זו נשיאת אוניברסיטה והיא חשבה שזה נכון להשמיט את המגן דוד והכיפה. זה לא חלק מהשלום והריפוי, זו דוגמה לאנטישמיות ולא בדרג של איש פשוט".
איך אתה רואה את זה כשזה קורה באקדמיה, בתור איש אקדמיה?
"כאיש אקדמיה, הקיום של הסנטימט לא הפתיע אותי בכלל, העוצמה הפתיעה. לא האמנתי אי פעם לראות את השנאה הזאת. באוניברסיטאות ובאוניברסיטאות מובילות. זה לא תפוח רקוב, זה ארגז של תפוחים טובים ורקובים. הממסד של האוניברסיטאות מטפח את זה ונותן לזה יד חופשית, לא אקטיבית. שנאת יהודים זה דבר נאור".
אלה קינן, אחת המשפיעניות היותר בולטות בתחום ההסברה הישראלית, אמרה בהסכת "המנגנון" עם שאול אמסטרדמסקי בכאן חדשות בדיגיטל, כי השימוש במונח "Free Palestine", הוא שימוש גאוני של הפלסטיני להצדיק את כל המעשים הכי נוראיים שהם ביצעו, בדיוק כמו הטבח ב-7 באוקטובר. את ד"ר דוד זה לא שכנע. "הפלסטינים עשו עבודה טובה לירות לעצמם ברגל. אם לפני מהלחמה היינו שואלים את האמריקנים על המותג הם היו איתו בסדר. זה שבכל הפגנה אנחנו רואים את פרי פלסטיין הופך ל'מהנהר לים' זה מראה כמה המצב גרוע. הם עשו את זה בכל ההפגנות בכל מקום, בגאווה פירסמו את זה, האירופי הממוצע לקח את זה וחשש שזה יגיע אליו".
ד"ר דוד היה עם בטן מלאה גם על האומות המאוחדות והמזכ"ל גוטיירש. "האו"ם והארגונים שלו תמיד היו נגדנו, השנאה והצביעות זה שיאים חדשים, זה מתחיל מהראש, חבריי מפורטוגל מספרים שגוטיירש היה איש נבזי. ארגונים מקצועיים, כמו הבריאות העולמי, בין הארגונים מובילי האנטישמיות, מאשימים ברצח ילדים, מגלים שזה שקר ויש אפס התייחסות והתנצלות. אנחנו מהדהדים את זה, זה מגיע לאנשים הנכונים והשחיר את השם שלו. במיוחד אנחנו רואים את השגריר שעושה עבודה פנטסטית בלתקוף את האום. יש אכזבות מארגונים אחרים כמו משרד הבריאות. שייצא להגנת צה"ל ושיגיד שצה"ל לא תוקף חפים מפשע או מתעלל בגופות".
האם אתה נעזר בגורמים רשמיים של הממשלה?
"זה בסדר גמור, אני רואה הירתמות אזרחית, גם בממשלתית. זה תחומים שונים. לתקוף בציניות כמו שאני מרשה לעצמי, את אירלנד ומזכ"ל האו"ם. אני יכול להרשות לעצמי אבל בממשלה לא יכולים להסביר. הם צריכים להציג עובדות. במלחמה הזאת הם עושים את זה. המסרים מהדהדים מאזרחים, אני בקשר ברמת חברים וקולגות מארגונים אני בקשר עם ממשלה אבל לרוב לא צריך כי זה עבודות בצורות שונות. מידע ואנחנו ממסגרים ומפיצים. אנחנו מדברים איתם. אבל זה ממש לא עובד שהם יתנו לנו מסרים שנפיץ וגם לא הפוך. לא היה פעם אחת שמישהו רשמי ביקש להדהד מסר, כל אחד והמקצוע שלו".