חן אלמוג-גולדשטיין נחטפה עם שלושת ילדיה מקיבוץ כפר עזה. הם הוחזקו בשבי חמאס במשך 51 יום, לאחר שבעלה ובתם הבכורה נרצחו בשבת השחורה. בריאיון לסוכנות הידיעות רויטרס שהתפרסם היום (חמישי) שחזרה חן, "זה גיהינום שם". היא דיברה על התנאים הקשים והצורך להיות חזקה בשביל ילדיה.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
"המחבלים עצרו ליד הגדר הקרובה יותר לגבול, העמיסו גופות בבגאז', אגם הבת שלי אמרה לבנים לא להסתכל", אמרה חן. "אני זוכרת את עצמי עם הראש די למטה. הם גם צילמו אותנו, מאוד שמחו. צילמו אותנו ברגעינו הקשים. צריך להבין – אני בשלב הזה בשוק. צריכה להבין מה קרה בבית – שהרגו את ים ונדב".
"כשהיינו בעזה. אני זוכרת את המבטים של הילדים אליי, הם מעולם לא הסתכלו עליי באופן הזה. הם כנראה גם לא ראו את אימא שלהם אף פעם במצב הזה. מבטים מאוד עמוקים".
"פגשנו שם כל מיני חטופים. כל אחד גם מספר את הסיפור שלו. מנסים להרכיב תמונה מה קרה לכל אחד. הלם, שוק, פחד. יש לי שם אחריות, ילדים. אני צריכה להיות בשיא שלי. אני בוכה, לפעמים, גם את זה הילדים רואים. אבל צריך מייד לנגב את הדמעות ולצאת מזה".
חן דיברה על השובים שלהם והתנאים הקשים בהם הוחזקו. "הם לא אוהבים שאנחנו במצב הזה. הם רוצים שנהיה בסדר, תפקידם שנהיה בסדר. בהתחלה היה קצת מים שזורמים בכיור. אבל היו שעות רבות שלא היום מים זורמים. היו ימים שהם נתנו לנו בקבוק של 330 מ"ל לכל אחד מאיתנו. זה היה אמור להספיק ליממה או יותר. זה תמיד הלחיץ אותי – מים לשתייה כשהם מוגבלים. עם חוסר אוכל עוד אפשר איך שהוא להסתדר, אבל מים זה משהו אחר".
"היינו רוב הזמן רק ארבעתנו, בדירות שהחלונות פתוחים חלקם, עם וילונות כבדים שאסור להזיז", הוסיפה חן. "אני זוכרת שהייתה שם דלת עם מרפסת שאני כל יום מנסה לפתוח עוד ועוד ולהוציא את הראש, לקבל איזה אוויר של בוקר. אוויר אחר. להרגיש קצת כמו בן אדם".
