אריאל ביבס, שנחטף לעזה יחד עם אחיו כפיר, אימו שירי ואביו ירדן מקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר, מציין היום (שני) את יום הולדתו החמישי כשהוא עדיין נמצא בשבי חמאס. עיתון ה"דיילי מייל" הבריטי פרסם מכתב שכתבה לו סבתו פנינה: "לולי היקר, האם אתה מרגיש את הגעגוע והאהבה שלנו?".
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחר הערוץ הרשמי
> רשימת שמות החטופים בעזה - והמשוחררים
"תשעה חודשים חלפו מאז נלקחת מאיתנו על ידי האנשים הרעים. תשעה חודשים של דמעות, תפילות ותקווה בלתי פוסקת. גדלת בשנה, אך אין חגיגה. האם אתה יודע שזהו יומך הגדול? הלב שלי מחסיר פעימה בכל פעם שאני חושבת כמה אתה חסר. אני מנסה לדמיין את הרגע שתשוב אלינו, האם עדיין תקרא לי סבתא ניני?", כתבה פנינה.
פנינה הוסיפה בכאב: "בכל פעם שאני מקריאה סיפור לבת דודתך עיניי מחפשות אותך, מקוות למצוא אותך יושב לצידה עם החיוך הביישן והמתוק. לולי, כל כך הרבה השתנה בשנה האחרונה, אך במקום לחגוג את הדברים החדשים שאתה לומד אנחנו מתמודדים עם החיסרון שלך, של הורייך ושל פיר פיר הקטן. מתפללת שבקרוב נקבל את המתנה הנהדרת ביותר - לחבק אותך ואת כל המשפחה שוב".
דודתו של אריאל, אחותה של שירי, דנה, כתבה גם היא בחשבון הפייסבוק שלה לאחיינה החטוף: "גדלת להיות ילד שובבי עם צחוק מתגלגל. סבא וסבתא השתגעו ממך, מבחינתם, יש סוף סוף ג'ינג'י שימשיך את השושלת. יש לך עוד הרבה מה ללמוד ולראות, הלוואי שעוד נוכל להיפגש. ליה, אלון וארז שלי התאהבו בך מייד, ורק חיכו לראות אותך ולשחק איתך כל יום".
"אני זכיתי תקופה קצרה לקבל אותך כל בוקר בגן ולבלות איתך את היום. תמיד נכנסת בחיוך מבוייש ולכל שאלה ענית בצחקוק. יש לך עוד הרבה מה לדעת, ללמוד ולראות. לולו, הלוואי שעוד נוכל להפגש ואני ארשה לך דברים שאמא לא מסכימה ודודה כן. להגניב לך משהו טעים כשאמא לא יודעת. הלוואי ויקרה לנו נס ונזכה לראות אותך שוב. אוהבת אותך הכי בעולם", כתבה דודתו דנה.
גשר המיתרים בירושלים הואר אתמול בכתום ליום הולדתו של אריאל