מאז 7 באוקטובר, יש בישראל כמות חסרת-תקדים של פגועי נפש, הלומי קרב ונפגעי טראומה מכל הסוגים, עד הקשים ביותר. את ההיקף לא ניתן להעריך, בעוד האירועים הקשים נמשכים. מדובר בחיילים, ניצולים, חטופים, שבים, מפונים, וגם במעגלים שסביבם.
> הוואטסאפ של כאן חדשות - עקבו אחרי הערוץ הרשמי
פלג עורב עבד במסיבת הנובה ובתושייה הצליח להימלט כבר באזעקות הראשונות. אלא שמאז הוא לא מדבר עם אימו, תמנע, על מה שעבר עליו. היא הבינה שהיא סובלת מתסמיני טראומה בעצמה, כמו התקפי זעם וחוסר שינה. אימה הייתה בשבי הירדני יותר מ-70 שנה קודם לכן, והיא הבינה שהוא יכול חלילה להיות דור שני לכך.
"בשבועות הראשונים לא ישנתי בלילה וככל שהזמן עבר, הבנתי שהוא ניצל שם במזל גדול", סיפרה האם. "אני נמצאת בקבוצות טיפול. לא יודעת אם זה עוזר לי או לא, אני מקווה מאוד שכן. אני מרגישה שאני צריכה טיפול כי אני חושבת שגם הורים שילדיהם לא נפגעו פיזית, נושאים טראומה. לי יש את תחושת האשמה של הורים לניצולים".
עורב משתתפת בקבוצת תמיכה להורים שורדי הנובה והמסיבות הנוספות. רותם בר שלום, מנהלת מקצועית של עמותת "איכות בשיקום", מנהלת קבוצות כאלה וטיפולים פרטניים, במימון המדינה. לדבריה, "אנשים עברו טראומה, אירוע מאוד מאוד קשה. היה פחד מוות, הם ראו חברים שלהם נרצחים". גם היא אומרת: "חבר'ה הגיעו הביתה למשפחות שלהם והם לא חוזרים לתפקוד".
"גם ההורים עברו אירוע מאוד קשה באותה שבת כי הם ליוו את הילדים, הם חיפשו אותם, הם לא מצאו אותם", הסבירה בר שלום. "זוהי תחושת חוסר הביטחון והפחד הקיומי על החיים של הילדים שלהם. הם גם מדברים על תחושה קשה של חוסר אמון במערכת, זו טלטלה מאוד גדולה. הייתה מערכת שממונה על הבטיחות והביטחון של הילדים שלהם, והיא לא עשתה את העבודה".
בר שלום עצמה היא אימה של אילן, שנספתה באסון השיטפון בנחל צפית. "מי שהיה אמור לשמור על חיי הילדים לא עשה את זה, מאותן סיבות זחיחות וזילזול", היא טענה. "היו התרעות ולא התייחסו אליהן, זלזול בחיי אדם, הפקרות. זה מאוד מאוד מקביל. אחרי 7 באוקטובר, אני חושבת שהמערכת יותר מטפלת".
