האחיות נורל ורויה מנצורי נרצחו שתיהן ב-7 באוקטובר לאחר שיצאו יחד למסיבת הנובה. מנשה וסיגל, הוריהם, מבקשים עבורן צדק, ומאוכזבים מהתנהלות הממשלה סביב סוגיות ועדת החקירה הממלכתית - כך סיפרו השניים בריאיון בכאן רשת ב.
אביהן, מנשה הגיע לכנסת כדי לדרוש ועדת חקירה ממלכתית: "הגעתי כדי לקבל צדק לבנות שלנו ולשאר הנופלים והנרצחים ב-7 באוקטובר", סיפר. "אני שייך ל'מועצת אוקטובר', התאגדנו כאלף משפחות של נופלים, נרצחים וחטופים כדי לדרוש ועדת חקירה ממלכתית.
אני ילדתי שלושה ילדים, איך זה יכול להיות שקברתי שתי בנות?
עם זאת, סיפר, מהפגישה הזאת מנשה יצא מאוכזב מאוד: "חשבתי שישמעו את קולנו. בפועל ישבנו שם, חיכינו שיתחיל הדיון, ואדון שמחה רוטמן הגיע והסתכל עלינו כאילו אנחנו איזה חייזרים. ישבנו שם 10-12 משפחות שכולות, הורים לנרצחי הנובה, הורים לחיילים שנפלו בקרב, הורי תצפיתניות - והוא אמר שיש לו רק חמש דקות בשבילנו".
מנשה המשיך: "זה כאילו אמר - הילדים שלכם נשרפו, נטבחו, נפלו בקרב על הגנת המולדת, נשרפו במיגונית, ואנחנו לא מעוניינים לשמוע אתכם". סיגל התייחסה גם היא ליחס שמקבלות משפחות שכולות ומשפחות חטופים: "זאת סוגיה שכואבת לי כמעט כמו להיות אמא שכולה, זה בלתי נסבל, זה מטריף לי את הדעת וכואב לי בכל עצם בגוף לשמוע את התגובות".
שוכחים שאנחנו הורים שכולים, מעבירים אותנו גיהינום ושמים אותנו במקומות מבזים
"את התגובה של אדון רוטמן ראיתי כמו עכבר כלוא בכלוב", המשיכה סיגל ואמרה: "הרגשתי כאילו דחקו אותו לקיר והוא נלחץ ואיבד שליטה. לא ראיתי שום חוזק, שום חוסן - ראיתי בן אדם שלא מסוגל להסתכל להם בעיניים. יש לי אפס הערכה כלפיו. מבחינתי הוא מבייש את היהדות ואת הכיפה שהוא חובש".
היא קראה: "הם גם שוכחים שאנחנו הורים שכולים, שהלב שלנו מדמם והדבר האחרון שאנחנו רוצים לעשות זה להילחם על דבר כל כך טריוויאלי. מה עם הנשמה שלנו? שוחתים אותנו שוב ושוב. אני ילדתי שלושה ילדים, איך זה יכול להיות שקברתי שתי בנות? אנחנו צריכים לחוות את הגיהינום הזה וזורים לנו שוב ושוב מלח על הפצעים. שמים אותנו במקומות כל כך מבזים אבל אנחנו לא נוותר, זה רק עושה אותנו יותר נחושים".
אין כוח יותר חזק בעולם מזה שהבנות צועקות לך מהמקום שהן נמצאות - אבא תדרוש צדק בשבילנו
"הם מפחדים מהאמת", טען מנשה, "זה קרה אצלם במשמרת. התפקיד העיקרי שלהם זה לשמור על הילדים שלי ושל עוד 1,200 משפחות והם פשוט לא ביצעו את העבודה, הקשב שלהם היה במקום אחר". סיגל הוסיפה: "גם לאחר 7 באוקטובר אין שום תמיכה משום גורם למעט ביטוח לאומי. אף נציג לא הגיע, אין התייחסות, הם רוצים לטאטא אותי הצידה".
בלתי נפרדות, בחייהן ובמותן: הוריהן של האחיות נורל ורויה חזרו למיגונית בה נרצחו ב-7 באוקטובר
מנשה שיתף מניין מגיעים הכוחות שלו להמשיך ולהילחם למען הקמת ועדת חקירה ממלכתית: "כשאני מרגיש שאני שבור אני פותח את הטלפון, מסתכל על התמונות שלהן ומקבל את הכוחות מחדש. אני מבטיח להן כל פעם מחדש שלא אשבר למרות שמנסים לשבור אותו פעם אחר פעם, אבל זה לא יעזור להם. אין כוח יותר חזק בעולם מזה שהבנות צועקות לך מהמקום שהן נמצאות - אבא תדרוש צדק בשבילנו וביטחון לשי (בנם השלישי)".
על ההתמודדות של אחיהן, שי, סיפרה סיגל: "שי הוא ילד מאוד מיוחד ובשלב הזה הוא מאוד אסוף, לא מדבר על זה. צפויה לו דרך לא פשוטה. כואב להסתכל על הילד הזה ולחשוב מה נגזל ממנו ואיזה דרך עוד צפויה לו. ביום שנלך לעולמנו הוא ישאר לבד בעצם".
