ד"ר יובל הרפז, שגיא אור וד"ר קרן ילין-מור חוקרים וממפים בהתנדבות את מקרי הרצח של כלבים בעוטף עזה ב-7 באוקטובר. אך האם המתה של כלבים וחיות אחרות יכולה להיחשב "רצח"?
רות אלמגור, הלשונאית הוותיקה של רשות השידור ושל תאגיד השידור הישראלי מיום הקמתו, נדרשה לסוגייה וקבעה כי ניתן להשתמש במילה "רצח" כלפי מקרים של המתה מכוונת של בעלי חיים. "רצח הוא רצח", הסבירה בריאיון בתוכנית "כאן דרום" בכאן רשת ב.
האזינו לריאיון עם רות אלמגור וד"ר חגי אלמגור:
"יש משמעות הטבועה בחוק ומתייחסת לרצח כאל המתה מכוונת של אדם, וגם במקרא ובמקורות היהודיים מתייחסת המילה לבני אדם. אולם, באירוע כמו זה, כשהמניעים של רוצחי חיות המחמד היו כמעט אותם המניעים שהביאו אותם לרצוח בני אדם, לא העניין המשפטי קובע כאן אלא זה הערכי", אמרה.
"אם ההמתה קורית בכוונה תחילה, ולא למשל בדריסה בשוגג, הורג בעל החיים עושה בדיוק את אותה הפעולה שעושה רוצח של אדם. במקרים הקשים האלה לא חשוב בדיוק נוסח החוק, אלא מה אנו מרגישים", הוסיפה אלמגור.
טרם קבעה בסוגייה החליטה אלמגור להתייעץ עם אחיה, הווטרינר ד"ר חגי אלמגור, הממונה לשעבר על חוק צער בעלי חיים. "אין ספק שמבחינת ספר החוקים רצח הוא הריגה של אדם ולא של בעל חיים", הסביר ד"ר אלמגור. "יחד עם זאת, מעמדו של בעל חיים כיצור בר חישה, המסוגל לחוש כאב וסבל, עבר שינויים משמעותיים בעשורים האחרונים. בישראל, עצם קיומו של חוק צער בעל חיים מראה שניתן לצער חיה ולגרום לה לסבל נפשי, וזה מוגדר בחוק כעבירה".
"בית המשפט כבר קבע שלעצם קיומו של סבל אין מידה, וכדי להוכיח שמישהו עבר על החוק יש צורך להוכיח שהוא גרם סבל כלשהו. אחר כך דנים בשאלת הצידוק הראוי למעשה, והיעדר צידוק כזה מייצר עבירה", הסביר.
גם השאלה אם עצם לקיחת חיים של בעל חיים הוא עבירה על חוק צער בעליי חיים כבר נידונה בהרחבה. ח"כ אברהם פורז, מיוזמי החוק שנחקק בשנת 1994, אמר כי לבעלי חיים אין זכות לחייהם, אך יש להם זכות לחיים ללא סבל. העניין נדון גם אצל הייעוץ המשפטי לממשלה, והמסקנה הייתה כי עצם הריגת בעל חיים ללא צורך היא אינה עבירה על החוק, כי עצם חייהם של בעלי חיים לא מוגנים על ידי החוק הזה.
"יחד עם זאת", הוסיף ד"ר אלמגור, "בעל חיים מוכר כיצור שמסוגל לסבול ורוצה לחיות. הרמב"ם דיבר על כך שהפרה רואה את העגל שלה נשחט לנגד עיניה ומרגישה סבל שלא נופל מסבלה של אם אנושית".
"הנורמה החברתית חזקה יותר מהחוק"
"אני לא אומר שהחוק צריך להשתנות", הסביר. "לפעמים הנורמה החברתית חזקה יותר מהחוק, ואצלנו יש נורמה מאוד חזקה שלפיה לא פוגעים בבעלי חיי ולא גורמים להם סבל. אם העונש יהיה מספיק משמעותי, לא חשוב איך מגדירים את זה. אם אדם מתעלל בחיה, מפחיד אותה, לופת אותה, פוצע אותה וגורם לה סבל, זה שהוא הרג אותה בסופו של דבר לא יקל בעונשו. אין ספק שאפשר לדרוש את העונש המקסימלי שהחוק מתיר - שלוש שנות מאסר - על התעללות כזו".
הלשונאית אלמגור הוסיפה על השיקולים המשפטיים את ההיבט התקשורתי: "ההרגשה שלי היא כי מבחינה תקשורתית מותר לנו להגיד שרצחו את בעלי החיים האלה, מכיוון שזו המשמעות הכללית של המילה 'רצח', מעבר לחוק". לדבריה, ייתכן שאפשר להגדיר את הפושעים כ"מרצחים":"רוצח עושה זאת פעם אחת, ומרצח הוא זה שעושה זאת פעמים רבות".
לסיכום אמר ד"ר אלמגור כי עצם העובדה שאנחנו משתמשים במילה "הריגה" כלפי בעלי חיים מראה כי ניתן גם לרצוח אותם. "אף אחד לא יטען נגד המשפט 'הרגתי את הכלב', אך כל ההבדל בין הריגה לרצח היא הכוונה, ולא המעשה עצמו. אם רואים שהאדם התכוון להמית את בעל החיים, הרי ברור שזה רצח, גם אם לא מבחינה חוקית".
המפה האינטרקארטיבית מבוססת על נתונים של החוקרת והכלבנית תמי בר-יוסף שערכה תיעוד ומחקר בנושא, אספה את כל סיפורי החיים של 61 כלבי המשפחות שנרצחו או נעדרים כתוצאה מהטבח. תיעוד זה כולל את שמות הכלבים, גילם, הסוג שלהם (מעורבים או גזעיים), מידע על סיפור חייהם, אופיים והקשר בינם לבין משפחותיהם, וכן מידע על גורלם וגורל בני משפחותיהם באירועי 7 באוקטובר.
לקישור למפה האינטראקטיבית של פרטי הכלבים שנרצחו בשבעה באוק' או נעדרים מאז: https://yuval-harpaz.github.io/alarms/dogs.html
כל היודע מידע נוסף על כלבים שנרצחו או נעדרים, מתבקש לפנות לתמי בר-יוסף במייל: tammybj@gmail.com
