שורדת השבי אמילי דמארי עברה היום (ראשון) סדרת ניתוחים בבית החולים "שיבא" לטיפול בפציעות שנגרמו לה ב-7 באוקטובר. דמארי אמרה: "אני מקבלת לחלוטין את היד שלי, את הכאב ואת הצלקות. עבורי, הן מסמלות חירות, תקווה וכוח".
דמארי, בת 28, הוחזקה בשבי חמאס ברצועת עזה במשך 471 ימים, ובשבת השחורה היא נורתה בידה השמאלית וברגלה הימנית מטווח קצר בעת שנאבקה על חייה בקיבוץ כפר עזה. כתוצאה מהירי, איבדה שתי אצבעות וסבלה מפציעות חמורות שהגבילו את תנועתה.
לפי "שיבא" במהלך ימי השבי בעזה, חמאס לא העניק לאמילי כל טיפול רפואי, למעט בקבוק יוד פג תוקף ותחבושות. "למרות הסיכון לזיהום מסכן חיים, היא שרדה את התנאים הקשים ללא טיפול רפואי מינימלי ואפילו גישה למים נקיים", נמסר מבית החולים.
מנדי, אמה של אמילי, סיפרה כי בתה "נתפרה כמו כרית" על ידי חמאס, וכי הפציעות ביד וברגל הותירו אותה בכאב בלתי נסבל במשך חודשים רבים. לדבריה, העובדה שלא מתה בזיהום קטלני היא בגדר נס רפואי.
אמילי סיפרה כי הניתוחים בבית החולים עברו בהצלחה רבה מהצפוי: "הרופאים והאחיות עשו עבודה מדהימה. הכאב הנורא שהיה לי במשך שנה וחצי, בגלל טיפול לקוי בשבי ירד משמעותית. עכשיו, עם שיקום ופיזיותרפיה, אני מקווה שהיד שלי תחזור לתפקוד טוב יותר מבעבר".
למרות מה שעברה, אמילי מיקדה את תשומת הלב שלה במאבק לשחרור שאר החטופים שעדיין מוחזקים בעזה. "הפציעות שלי היו קשות, אבל אני יודעת שיש כאלה שנמצאים שם במצב גרוע בהרבה, פיזית ונפשית. כל חטוף חייב לשוב הביתה", אמרה.
שניים מהחטופים שטרם שוחררו הם חבריה הקרובים מהקיבוץ, התאומים גלי וזיו ברמן. גלי, היה לצידה כאשר המחבלים פרצו לדירתה, והשניים נחטפו יחד. דמארי פנתה למנהיגי העולם בדרישה להגביר את הלחץ על חמאס: "חייבים להביא גם את גלי, זיו ושאר החטופים, לפני שיהיה מאוחר מדי."
לאחר שתשלים את תהליך ההחלמה, אמילי מצפה לבקר בבריטניה, להודות אישית לתומכים הרבים שליוו אותה ולהגשים חלום נוסף – לחזור ליציע של טוטנהאם, הקבוצה אותה היא אוהדת, ולפגוש את האוהדים שעמדו לצידה.
