החטוף איציק אלגרט, בן ה-68 שנרצח בשבי חמאס והוחזר לישראל בשבוע שעבר, הובא היום (שני) למנוחות בקיבוץ ניר עוז. איציק הניח שני ילדים, אח ושתי אחיות. מסע ההלוויה יצא הבוקר מראשון לציון וישראלים רבים התייצבו לאורך המסלול לחלוק לו כבוד אחרון.
רחל דנציג, אחותו של איציק ושורדת הטבח בניר עוז, ספדה לו. "לא הצלחנו להציל אותך, לא הצלחנו להילחם בממשלה אטומה, זחוחה ורעה. נכשלנו", אמרה.
ההספד המלא
איציק, אח יקר שלי, עכשיו אתה למעלה, יחד עם אלי, אורי, אמא ואבא. מסתכלים עלינו, שולחים אהבה.
אני כאן למטה, ניצולה מקיבוץ ניר עוז. אוהבת אתכם. משפחת אלגרט הידועה – זה אנחנו. משפחה מוזרה, משפחה של אמנים. מוכשרת, מנהיגה ואהובה. אתה, איציק, היית ההנדימן של הקיבוץ. ידעת לתקן כל פגע, לאלתר בכישרון יוצא דופן.
איציק, אלי ואני הגענו לקיבוץ ניר עוז בשנות ה-70, אחרי השירות הצבאי, לפני המון שנים. נתנו מעצמנו הרבה, קיבלנו המון – עד שהכול נגמר. האדמה הפכה לשדה קטל ודם. הצבא לא בא. לקחו אותך ואת אלכס דנציג, אבי ילדיי, למנהרות חשוכות, לגיהינום.
ולא חזרתם.
לא הצלחנו להציל אותך ואת החברים שלנו. לא הצלחנו להילחם בממשלה אטומה, זחוחה ורעה. נכשלנו. כל כך הרבה חברות וחברים שלנו נעלמו ביום הזה. נרצחות, נרצחים, חטופים, חטופות, ילדים רבים, הרס מוחלט. לא נשארנו.
בשבת, ה-7 באוקטובר, נכנסו לביתי אנשים צמאי דם ושנאה. עדן, אחינעם ואני נלחמנו בגופנו ובנפשנו, וכנגד כל הסיכויים – יכולנו להם. ניצחנו אותם. גם מתי ולי, הנכדות הקטנות שלי, וכן שירי וירון – ניצלו. קרה לנו נס.
אתה, איציק, נלחמת בהם בחרוף נפש. לקחו אותך חי. כל כך האמנתי שתחזור חי. הלכת מוקדם מדי. עינו אותך, הרעיבו אותך, הלכת בייסורים גדולים שרק רוצחים תאבי דם יכולים לעולל. איציק, לחברים ולחברות למעלה – שמרו עלינו. אתם הסיבה שאנחנו עדיין כאן.
אתה יודע, החיים פה למטה לא משהו. סיוט שלא נגמר, ולא ייגמר – עד שכל החטופים, החיים והמתים, יחזרו אלינו. אני מייחלת לוועדת חקירה ממלכתית שתחקור את הביזיון המטורף הזה. לא הייתה תקלה, היה עיוורון מוחלט. מבטיחה לך – שלא נוותר ולא נשתוק.
רוצה לשתף אתכם בזיכרון אחרון, לא כל כך רחוק. מעט לפני 7 באוקטובר, יום הולדתי, נסענו ביחד לעיר ילדותנו, בת ים – כמו שאיציק קרא לה "בת ים". צחקנו, התרגשנו, ואפילו בכינו. כמה סמלי, כאילו נפרדנו מהחיים.
איציק, תודה על האהבה והתמיכה שהענקת לילדיי ולנכדותיי. היית אוזן קשבת. הנכדות שלי מדברות עליך.
אתה הדוד הטוב שלהן. הלב הגדול שלך, איציק אחי, ילווה אותי עד שארית חיי. נוח בשלום.
דני אלגרט: "אתה כבר ידעת שזה הסוף ואנחנו לא רצינו להאמין, הופרקת"
אחיו של איציק, דני, ספד לו גם: "חזרת הביתה. הבטחתי שאני אחזיר אותך וקיימתי את ההבטחה. אני בטוח שאתה מרגיש עכשיו בבית, חזרת לניר עוז. איציק לצערי צדקת, המילים האחרונות שלך לפני שנחטפת מדמם היו 'דני זה הסוף זה הסוף…'. אתה כבר ידעת ואנחנו לא רצינו להאמין".
"נאבקנו בכל הכוח להוכיח לך שטעית. נכשלנו. לא עשינו די. נתניהו ניצח אותנו ולא חזרת מהשבי. האויב שגרם למותך לא היה מי שחטף אותך אלא מי שהפקיר אותך. את החטיפה, החוטפים והפציעה הצלחת לשרוד חודשים ארוכים. לבסוף ראש הממשלה שלך הכניע אותך באמצעות הטרפוד וההפקרה.
צדקת, זה אכן הסוף אבל לא רק הסוף לחייך. זה הסוף של המדינה היהודית שלא קיימה את חובתה ועמדה על דמך בזמן שאתה נמצא בפיקוח נפש. היא הפקירה אותך בידי החמאס לגווע למוות למען ״כוח כבוד וכסף״. מדינה שעמדה על דמך טירפדה את האפשרות להחזיר אותך בחיים בפדיון שבויים אינה מדינה יהודית יותר. זהו גם הסוף של המדינה הדמוקרטית ששללה ממך את חירותך, את כבודך ואת זכויות האדם והאזרח שלך.
זה הסוף של ערך הערבות ההדדית וערך החיים בחברה הישראלית. ערכים שהבדילו אותנו מהאויב שלנו ועתה הפכנו להיות כמותם. הארון שלך עטוף בדגל המדינה, המדינה שכל כך אהבת הפנת לך עורף בשעות האמת. מדינה שנלחמת היום על צביונה. מדינה בהפקרה. קיבוץ ניר עוז עבר שואה ולכן מן הראוי שהטלאי הצהוב ילווה אותך. איציק. אתה שהיית אמון על כריית הקברים כאן בבית העלמין בניר עוז, נחסכה ממך כריית עשרות קברים של קורבנות שואת ניר עוז.
היום אתה מובא למנוחת עולמים בקבר שכרה לך ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. אותו ראש ממשלה שפוחד להגיע לבית שלך בניר עוז ולהתעמת עם תוצאות ההפקרה והמחדל שלו. הנחמה היחידה היא שהוא לא חילל בנוכחותו את המקום הקדוש הזה הספוג בדם החברים.
איציק אתה מצטרף כאן לאבא, אמא לאלי וג׳נין. נחמתי היחידה היא שהם הלכו לעולמם בטרם חוו את השואה בקיבוץ ניר עוז. הקיבוץ שכל כך אהבת. הקיבוץ שידך נגעה בכל בית בו במסירות ובאהבה. קיבוץ ממנו צמחה משפחתך עם דורוטה, מקס ורוני האהובים. הם כאן איתנו. הם באו מדנמרק להיפרד איתנו.
אחי, סלח לי שנכשלתי להחזיר אותך בחיים. כנראה שלא עשיתי מספיק, לא הצלחתי לגייס את כל העם להתקומם להציל אותך ואת שאר החטופים שהופקרו ועדיין מופקרים בעזה. נכשלתי ואני לוקח על כך את מלוא האחריות. נתניהו ניצח אותי בקרב על חייך וחיי שאר החללים. רוצה את השלטון בחיים יותר מאשר אותך בחיים.
אני מבטיח לך שאנחנו ננצח אותו במערכה על המדינה.
אתם האמצעי להצלחתו במלחמת התקומה האישית שלו. ראינו אותו משתמש בקורבנותיו שהופקרו ראינו אותו חוגג על נצחון בני עמו. אחי אני מבטיח לך שלא נעצור אנחנו נמשיך להיאבק עד אשר נציל את המדינה מחורבן הבית. אנחנו נחזיר אותה להיות מדינה יהודית ודמוקרטית.
מותך ומותם של החטופים האחרים הם הצוואה שלנו. הוא לא יהיה לשווא. הוא יהיה הדלק במאבק להצלת שאר החטופים והמדינה.איציק. ב-7 באוקטובר 2023, יום שורת ניר עוז, הופרדנו. היום אנחנו כאן, מביאים את גופך לקבורה. רוחך לא מתה. היא תלווה אותנו, ותהיה הרוח במפרשי המאבק. נתניהו הצליח להכריע את גופך אבל הוא לא יצליח לשבור את רוחך.
אין לי ספק שאתם שם למעלה, החברים של ניר עוז, תדעו להיות הרוח החיה שתקנה ערכים ותנהיג כפי שהייתם כאן בניר עוז.
עתה אחי, נוח בשלום, הסר דאגה מליבך, אנחנו כאן. לא נסלח ולא נשכח".
איציק נפגע מירי המחבלים כששהה בממ"ד בביתו, והתקשר לאחיו דני כדי לבקש את עזרתו. דני ניסה להדריך את אחיו כיצד לעצור את הדימום, אך השיחה נקטעה בצעקות מחבלים והוא נחטף לעזה.
חודש וחצי אחרי שנחטף התבשרו בני המשפחה כי איציק עודנו בחיים, אך פצוע. בני משפחתו סיפרו כי שמעו מאחת החטופות ששוחררו בעסקה בסוף 2023 כי הוא ירוי בידו וכי קיבל טיפול רפואי בשבי. במהלך כל תקופת השבי אחיו של איציק, דני אלגרט, הרבה להתראיין ולפעול למען השבתו של אחיו.
יחד עם איציק הושבו לישראל שלושה חטופים חללים נוספים: צחי עידן, שלמה מנצור ואוהד יהלומי.
