כחודש אחרי שהשתחרר מהשבי בעזה, שם הוחזק במשך 484 ימים, אתמול העניק עופר קלדרון מדליות לאלופי ישראל ברכיבת אופניים. בריאיון בלעדי שפורסם הערב (חמישי) בחדשות הערב בכאן 11 קרא להמשיך את המגעים לשחרור עשרות החטופים שנותרו בידי חמאס.
צפו בריאיון
"אני מאוד רוצה שהעסקה תמשיך, כי מי כמוני יודע איך האנשים שם מרגישים כרגע. כשאין שיחות זה אסון. אנשים שם מרגישים שהם מתים והאור בקצה המנהרה כבה", אמר קלדרון.
גם במעמד הספורטיבי המרגש הוסיף קלדרון לקרוא להשבתם של כל החטופים. "אני אנסה לפעול דרך הספורט בסיפור הזה ככל שאוכל להשפיע. אני מקווה שזה ישפיע", אמר.
קשה לשכוח את הרגעים שבהם חבריו לקבוצת "הדרדסים הרוכבים", ליוו אותו בדרכו לבית החולים מיד לאחר שחרור מהשבי. גם קלדרון עצמו עודנו מתרגש להיזכר בהם. "אני רואה את הסרטונים ובוכה כל הזמן", סיפר.
אלי אראל, חברו של קלדרון לקבוצת הרכיבה, סיפר: "עשר שנים הוא בקבוצה. הוא לא היה בשוליים שלה, אלא במרכז. בנוסף לימי שישי, הקבוצה רוכבת פעמיים או שלוש בשנה למשך סופי שבוע שלמים בישראל ופעם בשנה גם בחו"ל. כשאנחנו בחו"ל זה 24/7, כמו יחידת מילואים, ועופר תמיד היה איתנו ולא פספס".
"באופי שלו הוא בדרן, מצחיק, אופטימי, שטותניק. איך אפשר שלא להתגעגע אליו? כל יום שעבר הכביד עלינו, הלב שלנו נשבר. אתה הולך לכיכר החטופים ובוכה, רואה את התמונה של עופר והידיים שלך רועדות. בכל רכיבה הרגשתי ייסורי מצפון, כי הוא במנהרה ואנחנו רוכבים", סיפר אראל.
מאז שובו לומד קלדרון בתהליך הדרגתי המאבק שניהלו הדרדסים הרוכבים, וקהילת האופניים בכלל, להשבתו. "זה מחזיר אותי לישראל, לפה, לאדמה", אמר. "הקבוצה שלי היא חלק מהסיפור החזק של לחזור אל האדמה. הם עשו בשבילי המון, אני יודע, אבל כנראה שאני לא יודע מספיק. אני אדע לאט לאט".
לשאלה אם שב לרכוב על אופניו השיב קלדרון: "רכבתי פעם אחת, אמנם בעיר, והיה כיף. זה תענוג, זה אוויר לנפש ולראש. זה חופש".
"אני רואה אנשים ברחוב בוכים ומחבק אותם", סיפר. "אני אומר להם תודה רבה. הם העניקו לי את הכוחות לחזור. זו ההוקרה שלי. להגיד תודה רבה ולחבק, וזה מה שאני עושה".
