שורדת השבי נגה וייס, ששוחררה משבי חמאס בעסקה הראשונה, סיפרה היום (שישי) על הימים הקשים בשבי והתקווה להחזרת גופת אביה שמוחזקת בידי חמאס. בריאיון לליאת רגב בכאן רשת ב אמרה: "מקווה שביום הזיכרון הקרוב כבר יהיה לנו קבר לעלות אליו". היא התייחסה להפסקת המשא ומתן והמשך העסקה ואמרה: "זה קשה, כי אנחנו כל התקווה שלנו מבוססת על העסקה הזאת. היה אושר ענק עם כל חטוף שחוזר, ואנחנו רק רוצים שזה ימשיך עד החטוף האחרון, לכולם".
"אני יכולה להגיד על אבא שהודיעו לי שהוא נרצח, אני לא יכולה באמת לעכל את זה ולהתחיל לנסות להתאבל כל עוד הוא שם. עם כמה שאני מבינה שהוא לא בחיים. תמיד יש תקווה שהוא כן יחזור ואני אזכה לחבק אותו. עד שאבא לא כאן וכל החטופים כאן לא נוכל לסגור את המעגל".
"בבוקר השביעי באוקטובר היינו בממ"ד, ההורים שלי ואני. בעצם הקפיצו את אבא, והוא אמר לנו, טוב, אני יוצא. בדיעבד גילינו שממש כמה דקות אחרי שהוא יצא מהבית הוא כבר נרצח ונחטף לעזה. הוא היה מוגדר נעדר במשך שלושה חודשים, ואחר כך אז הבינו שזה מה שקרה בעצם", סיפרה.
כשנשאלה על חזרת החטופים בעסקה האחרונה אמרה: "הרגשתי אושר עצום. כל חטוף שחוזר זה עוד אוויר לנשימה ועוד חיים שחוזרים, אנשים שנולדים מחדש, משפחות שלמות שנולדות מחדש. לא הופתעתי שהמצב כזה קשה, אני יודעת מה חוויתי 50 ימים ואני לא יכולה לדמיין איך זה איך הם יכולים להמשיך לשרוד ככה תקופה כל כך ארוכה אחרי. אממ וזה מצב נורא, זה פשוט מוכיח כמה שהם חייבים לחזור כמה שיותר מהר ושכל יום יכול להיות גזר דין מוות והם חייבים לחזור עכשיו".
"זה לקום כל בוקר בפחד שאולי היום הם יחליטו להתהפך עלינו, יבואו אלינו עם אקדח או לא יודעת מה. כל יום שם יכול להיות היום האחרון, כל דקה שם יכולה להיות הדקה האחרונה", אמרה וייס. "את הולכת לישון בתחושה שאולי לא תקומי בבוקר ואת קמה בתחושה שאולי לא תסיימי את היום".
היא פירטה על אחד מהרגעים הקשים בשבי חמאס: "אחד מהמחבלים נכנס יום אחד לחדר, הביא טבעת ואמר שהוא רוצה להתחתן איתי ושברגע שכולם יחזרו לארץ, אני נשארת שם. מבחינתו שאני אשאר איתו ואני אביא לו ילדים ואני האמא של הילדים שלו. זה היה מפחיד".
אימה של נגה הייתה איתה בשבי באותו בזמן: "היא ניסתה להגיד לו שיעזוב אותי. גם אני ניסיתי. אבל כמה אפשר? בסופו של דבר אנחנו בכל זאת בידיים שלו. הוא לא עזב את זה, במשך שבועיים הוא הזכיר לי את זה כל חצי שעה.
על תנאי השבי היא סיפרה: "חזרנו כביכול בסדר, כי עברו 50 ימים. אבל תקופת זמן כזאת של 518 ימים, אני לא יודעת איך אפשר לשרוד דבר כזה. כולם חייבים לחזור עכשיו".
אחרי שחזרה התגייסה וייס לצה"ל, היא סיפרה על ההחלטה: "זה לא היה ברור לי, זה לקח לי זמן להגיע להחלטה הזאת. שבסופו של דבר הבנתי שגם בשביל עצמי, בשביל לחזור לאיזשהי שפיות, לאיזושהי מסגרת". היא סיפרה שהתגייסה לתפקיד ת"ש: "חשבתי שככה אני אוכל באמת לעזור לחיילים כמה שיותר. אני מאוד מאמינה שחייל שטוב לו בבית, יהיה חייל טוב, וילחם כמה שיותר חזק".
