איירין ששר נולדה בשנת 1937 בורשה והייתה בסך הכל בת שנתיים כשפרצה מלחמת העולם השנייה. ששר שרדה את השואה וסיפרה הבוקר (חמישי) ברשת ב את התלאות שעברו עליה עד שהקימה בית בישראל.
סיפור ההישרדות של איירין: "בגיל 9 נשארתי לבד בעולם"
ורשה הייתה מרכז יהודי תוסס לפני מלחמת העולם השנייה. ב-1940 הוקם גטו ורשה בו רוכזו 450 אלף יהודים בצפיפות לא נתפסת. איירין הועברה לגטו יחד עם הוריה, דוד והלנה לבקוביץ', כשהייתה בת ארבע: "אסור היה לנו לצאת לשום מקום אחר. לקחנו את המינימום וזרקו אותנו לגטו. עזבנו בית, חום אהבה".
החיים בגטו ורשה היו קשים מנשוא: " הייתי ילדה שלא רוצה לאכול. לא ידעתי שחצי שנה או שנה אחרי זה, אני אהיה רעבה עד כדי כך שאני מרימה תפוח אדמה מהרצפה, מלוכלך עם קליפה ונותנת לאימא שלי שתאכל גם. מה אתם חושבים שהיא עשתה עם החצי השני? נתנה לי. אמא שלי נתנה לי חיים יותר מפעם אחת".
לאחר שאביה של איירין נרצח אימה החליטה כי לא יישארו בגטו והן ברחו ממנו דרך תעלת ביוב: "המים הגיעו לי לעיניים ובקושי יכלתי לראות. אחרי זמן שהיה בשבילי נצח הגענו לצד הארי של ורשה". שם חיכה להן מיכאו טופילסקי שהיה נשוי לפלוטקה קירשנברג, האחיינית של אמא של איירין. מיכאו סייע להן לברוח מהגטו ומשם, מספרת איירין, התחיל מסע של הימלטות.
איירין ואימה התחבאו במשך שלוש שנים. בתחילה בבתים של משפחות בורשה, לאחר מכן בעיירות וחוות חקלאיות מחוץ לעיר ולבסוף במנזר, עד שמצאו מפלט בפריז. איירין נשלחה לבית יתומים באזור פריז ואימה עבדה בפריז וביקרה אותה בקביעות. איירין סיפרה כי יום אחד אימה לא הגיעה כרגיל לביקור, מכיוון שנפטרה מדום לב: "האישה הזו חיה שש שנים במטרה להציל את חיי", סיפרה.
לאחר שאימה נפטרה ב-1948 עברה איירין לגור בלימה שבפרו יחד עם קרובי משפחתה, פלוטקה קירשנברג ומיכאו טופילסקי, שהיו שותפים להברחתן מהגטו. בגיל 25 איירין עלתה לישראל, התחתנה והביאה ילדים: "אם זה לא ניצחון, מה הוא הניצחון? היטלר נרקב, ואני מביאה דור חדש לעולם".
"ב-7 באוקטובר הטרגדיה הייתה כפולה, כי זה קרה במדינת ישראל"
מאז השבת השחורה, נעשו השוואות בין טבח 7 באוקטובר לבין השואה, איירין אמרה על כך: "אין שואה שנייה, לא תהיה לעולם. אני כאן כדי לצעוק לעולם לא עוד. אבל היה גיהנום".
"עד היום, ואולי עד סוף חיי, אני לא אבין איך זה היה אפשרי. ב-7 באוקטובר הטרגדיה היא כפולה, כי זה קרה במדינת ישראל ואנחנו אמורים לדעת להגן על עצמנו. בורשה, אני לא יכולתי להגיד 'מישהו אמור לבוא כדי להציל אותי כי חובתו להציל אותי'", אמרה איירין.
איירין התייחסה לטרגדיה של משפחת ביבס: "אני כן שרדתי, ואריאל וכפיר הגיעו הביתה בארונות. זה לא יאמן שההיסטוריה חוזרת על עצמה ושוב יש לנו מתים. מה עברו שני הילדים לפני שרצחו אותם? והכאב של האמא - האם הרגו את האמא קודם, לפני הילדים? או שמא היא ראתה את הילדים שלה נופלים, מתים. שאלות שאמא שלי לא הייתה צריכה לשאול, כי היא הצילה אותי".
