במוצב נחל עוז נפלו 52 חיילות וחיילים ב-7 באוקטובר. מתוכם, תשע חיילות נפלו במיגונית שהייתה ידועה כ"מיגונית הבנות", אותה מיגונית שממנה נחטפו שבע תצפיתניות. עכשיו, פרויקט מיוחד מנסה לשחזר ולשמר את הכתובות שהחיילות עצמן ציירו על קירות המיגונית לפני האסון, כחלק מהמאמץ לשימור המוצב כולו.
האזינו לריאיון המלא:
סיגל פרייס, אימא של נועה פרייס ז"ל שנפלה במיגונית, סיפרה הבוקר (שלישי) בריאיון לתוכנית "סדר יום" בכאן רשת ב, על אחת הכתובות המפורסמות שנכתבה בצבע ורוד על הקיר: "המשפט 'תראי איך היא הולכת בשלווה, כאילו עזה לא לידה' נולד באחת הפעמים שהבנות בילו בקיבוץ נחל עוז. היה להן נוהג כזה תמיד בימי שלישי, לפני שהן היו מסיימות את הסבב, ללכת לקיבוץ, לשבת בבריכה או בדשא, ללכת למכולת. באחת הפעמים שהן ישבו שם, הן ראו אישה מבוגרת צועדת בשבילי הקיבוץ לאורך הגדר, ואחת מהן, רוני, אמרה 'תראו איך היא הולכת בשלווה כאילו עזה לא לידה'".
לדברי פרייס, "בדיעבד, המשפט הזה קיבל אצלי משמעות אחרת. הוא מסמל בעיניי את התמצית של הקשר בין התצפיתניות לבין תושבי האזור - להבטיח להם דרך העבודה שלהן, הפעילות שלהן, הגנה ושלווה, שהם יוכלו לקיים את חייהם בשלווה".
משפטי מוטיבציה בוורוד על קירות הבטון
הכתובות על קירות המיגונית נוצרו בינואר 2023, מתוך רצון של החיילות להכניס חלק מעצמן למרחב האפור. "המיגונית הזאת הייתה מקום שהן עברו דרכו בדרכן מהמגורים לחמ"ל ובחזרה, ובהפגזות הן היו נמצאות שם", סיפרה פרייס. "ההחלטה שלהן הייתה למצוא משפטים שהם ציטוטים מוכרים שיבטאו את התחושות שלהן. המטרה הייתה להנכיח את החוויה שלהן, את עצמן, לקשט. אני זוכרת שהן דיברו על זה שרצו להכניס קצת את הוורוד למיגונית האפורה והבטונית".
החיילות עבדו כצוות. כל אחת בחרה משפטים והציעה אותם, והן עשו זאת במשך כמה ימים. בין המשפטים שנכתבו היו "תתבגרי, הכל יהיה בסדר", "אנחנו נפרח", ו"הכל זמני, זו רק תקופה" - משפט שנועה שמעה מאמה הרבה במהלך שירותה הצבאי.
אולם זמן קצר לאחר שהשלימו את יצירתן, נאמר לחיילות שהן צריכות למחוק את הכתובות. "המפקדת שלהן באותה תקופה אמרה שזה לא ראוי, שזה יכול להשחיר ולפגוע במוטיבציה של בנות חדשות שמגיעות, שזה לא ברוח צה"ל", משחזרת פרייס. "הבנות ניסו למנוע את המחיקה. הן דיברו והסבירו למה הן בחרו כל משפט ולמה זה חשוב להן שזה יהיה. ובכל זאת, הן יצאו הביתה וכשחזרו, הכתובות נמחקו". רק המשפט הוורוד "תראי איך היא הולכת בשלווה, כאילו עזה לא לידה" נשאר.
"צבעו את המיגונית ימים ספורים אחרי שבעה באוקטובר"
פרייס סיפרה כי לאחר האסון, המיגונית נוקתה ונצבעה במהירות: "צבעו את המיגונית ימים ספורים אחרי שבעה באוקטובר. מחקו את כל העדות למה שהיה שם, ניקו אותה, צבעו, עוד לפני שהתאפשר לנו להגיע ולבקר במוצב. נסבר לנו שזה היה מתוך כוונה ורצון להשמיש מחדש את המבנים לטובת חיילים שהיו שם. גם החדרים שבחלקם הסתתרו בנות וחלקם נהרגו בקרבתם, שופצו ונכנסו אליהם מחדש חיילי מילואים".
"אני נרעשתי מאוד מהדבר הזה", היא הוסיפה. "זה היה בימים שעוד ניסינו להבין את הסיטואציה שאנחנו בתוכה, ופתאום לראות פרסומים שמבחינת הצבא כל מה שקרה בנחל עוז כבר קרה, ומדלגים לשלב הבא ומוחקים כל זכר למה שקרה שם - עוד לפני שהתאפשר לנו להיות שם, להתייחד עם הבנות שלנו. המעבר הזה קדימה לשגרה הרגיש לי לא רגיש, לא מתחשב לגבי מה שהדברים מסמלים עבור המשפחות השכולות".
מבחינת הצבא כל מה שקרה בנחל עוז כבר קרה, ומדלגים לשלב הבא ומוחקים כל זכר למה שקרה שם
ד"ר נירית שלו כליפא, אוצרת ומנהלת המחלקה להיסטוריה חזותית ביד בן צבי, מנהלת את פרויקט התיעוד והשימור. היא סיפרה כי ארז פרייס, אביה של נועה, פנה אליה בנושא כחמישה שבועות לאחר האירועים. צוות שימור מקצועי החל לחשוף את הכתובות המקוריות מתחת לצבע.
"העבודה נעשית באזמל, ממש כמו רופא שיניים", הסבירה שלו כליפא. "מקלפים, וחלק מהאנשים אומרים לנו 'אתם שחזרתם', אבל לא שחזרנו - חשפנו את כתב ידן. איזו התרגשות הייתה לגלות בקיר הנוסף חתימה בכתב היד של נועה פרייס ושל שחף ניסני. אלה דרישות שלום בכתב היד שלהן".
במהלך העבודה התגלה כי החיילות עשו תכנון מדוקדק של הכתובות. "כשנפגשנו בבית משפחת פרייס, הוציאו לנו החברות שהשתחררו נייר בכתב יד, וזה היה מהלך מודע. כל אחת הייתה צריכה להביא כמה אפשרויות, ואז הן עשו בחירה, סימנו לב, סימנו וי, כתבו אם זה יהיה מאויר בציור או בסמיילי. הכל היה מתוכנן היטב".
"משימת חיינו להפוך את המקום לאתר שמכבד את זכרם"
סיגל פרייס רואה בשימור המוצב "משימת חיים" עבור המשפחות השכולות: "התחלנו מהמקום של לרצות לחשוף את הסיפור של הבנות, לא רק בנסיבות מותן, אלא בגלל שהן היו 'תושבות קבע' בבסיס הזה. לחשוף את כל מה שהן עשו לא רק ברמה המבצעית אלא את החיים שלהן במוצב".
"ככל שעבר הזמן וככל שלמדנו את שאר הסיפורים במוצב, כל הקרבות שהיו שם, כל מעשי הגבורה בצד הכשלים, הבנו יותר ויותר שהמקום הזה חייב להישאר ולהפוך לאתר מורשת שיתייחס למכלול - גם לנושא הגבורה וללחימה, אבל גם שיכיר בכישלון, בדברים שלא עבדו במוצב הזה. כל מפקד וכל חייל וכל אדם שמגיע לשם צריך להכיר את הסיפור במלואו", היא אמרה.
"בשבוע של יום הזיכרון, אחרי שלמדנו וקיבלנו את כל התחקירים על מה שקרה בנחל עוז, יש חשיבות יתרה לפרויקט הזה", סיכמה פרייס. "זו משימת חיינו, אבל זה לא יכול להישאר אצלנו, המשפחות. חייבים, לזכר כל הלוחמים שנפלו בקרבות שם, להפוך את המקום הזה לאתר שמכבד את זכרם ומכבד את המורשת של התצפיתניות, של כל מי שהיה שם. אני מצפה שמשרד הביטחון והצבא יזנחו נהלים מהעבר ויבינו שזה אירוע אחר, אשכול אחר, אנחנו משפחות אחרות, האירועים הם אחרים, לא יהיו כמותם. שיקדמו את הדבר הזה כמה שיותר מהר. אנחנו צריכים את זה. כולנו".
