מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה - סבבה. שלמה המלך צדק ויובל רפאל, כמו שאמר יואב צפיר, "היא המלכה". אבל אירופה דווקא לא עוטפת אותנו באהבה ודפוס ההצבעה של הקהל באירוויזיון - לא רק שהוא לא מנותק מפוליטיקה, אלא הוא גם מגלה דבר לא נעים לגבי התדמית של ישראל ביבשת שסילקה אותנו ממנה לפני 80 שנה.
יובל רפאל הגיעה אתמול (שבת) למקום השני באירוויזיון שנערך בבזל. בשנה שעברה זכתה עדן גולן במקום ה-12 בהצבעות השופטים ובמקום השני בהצבעות הקהל, והשנה זכתה יובל במקום ה-15 בהצבעות השופטים ובמקום הראשון בהצבעות הקהל. כלומר, המגמה התחזקה והפער גדל. הסיבה הסבירה היא כנראה שאנחנו גורפים את הקולות מהקהל לא למרות הפוליטיקה, אלא דווקא בגללה. ולא, זה לא אומר שהאירופאים אוהבים אותנו.
הפרשנות המקובלת ברשתות לפער העצום בין ה-popular vote של הקהל להתעלמות מהשופטים טענה שהקהל העריך את השיר מבחינה אומנותית והצביע "מהלב", בעוד שהשופטים המקצועיים עסקו בפוליטיקה. בלי לבחון את האיכות האומנותית (פחות מתחומי הידע שלי), זה בוודאי לא הסבר מספק.
ההצבעה באירוויזון, כמו בבחירות הפוליטיות, נעשית רק על פי סנטימנט חיובי ולא שלילי, ובניגוד לבחירות, השאלה היחידה ששואלים היא מי המפלגה הגדולה ביותר - ולא מי יכול להרכיב קואליציה של אנשים שחושבים שהוא מועמד לגיטימי. 12 הנקודות שקיבלנו מאירלנד, למשל, לא אומרות שיובל אהודה על ידי רוב האירים, אלא שאין אף שיר בודד שקיבל באירלנד יותר קולות ממנה.
לא נעים לומר, אבל ישראל היא ה"מפלגה" הגדולה ביותר למרות שהיא לא אהודה, מפני שאף אחד לא מתמודד במשבצת הקיצונית שלה. ישראל נתפסת בעיני מצביעי הימין באירופה כמו שהיא נתפסת בעולם הערבי - כמוצב חזית קדמי של המערב הנאבק באסלאם, ולכן אהודה בקהל הזה.
אנחנו, לצערנו, מפלגת "העוצמה המערבית" של העולם. הקולות הפרוגרסיביים או הלא-פוליטיים מתפצלים בין 15 מדינות אחרות אבל מי שמפחד מן האסלאם מזדהה איתנו, וזה מספיק כדי להיות השיר שמקבל את מספר הקולות הרב ביותר.
בקרב השופטים, שמשקפים קהל פרוגרסיבי יותר, אפילו לא נמצא מיעוט גדול שיצביע עבורנו. נהרות לא ישטפוה, אבל אלה נהרות של מיתוג קיצוני, אל תטעו.
