מיליוני ילדים ישראלים קמו הלילה לאזעקות והתרעות מסוג חדש בטלפון הנייד, למרות שבשנה וחצי האחרונות היו אזעקות רצופות בחלקים מסוימים במדינה, דבר שמעורר אימה ולחץ בקרבם. מיכל דליות, ראש תוכנית הכשרת יועצות משפחה במרכז האקדמי לוינסקי וינגייט ומי שהיתה סופר נני הישראלית, התראיינה הבוקר (שישי) למשדר המיוחד בכאן 11 בעקבות התקיפה באיראן, והסבירה איך צריך להסביר את זה לילדים ומה לעשות?
מה צריך לעשות?
"קודם כול, תמיד כשאומרים ילדים זה מרחב גיל מאוד רחב: 4, 8, 14, ו-16, כל גיל זה משהו אחר. הילדים לא יודעים שזה מרחב אחר לגמרי או שזה מלחמה שונה לגמרי, מבחינתם, הם לא יודעים. הם יודעים, שוב אזעקות, שוב בממ''ד, וזה מה שהם רואים. זה העניין, מה שהם רואים זה או הורה לחוץ, זה שהוא בהיסטריה והוא רץ עכשיו לסופר, או שהוא רואה הורה, שאומר לו 'וואו, לא נעים, בוא נשמור על עצמנו. זה באמת נורא מפחיד'. ואז אולי מסביר, כמובן בהתאמה לגיל.
"אחד הדברים שצריכים להבין, גם במתבגרים לפעמים, אבל בוודאי בילדים צעירים, עד סוף בית ספר יסודי, הם לא מגיבים למציאות. הם לא מגיבים לאזעקה, שהיא מפחידה, או להורה שרץ לסופר או לחדשות, הם מגיבים לתגובה שלנו. לפרשנות שלנו למציאות. זה ההבדל. זה מה שקורה. זה הדבר.
"כמו שאני תמיד אומרת, ואני אומרת שוב, זה אנחנו, זה שלנו, זה אצלנו. ומי מאיתנו שלא מסוגלת להתאפק, שכן בחרדה, שכן בלחץ, שתעביר את הפיקוד על הבית או על הילדים למישהו אחר. לבת הזוג, לבן הזוג, לסבתא, לשכנה, לבן הגדול אולי. כי בסיכומו של דבר, הילדים מסתכלים עלינו וכאילו שואלים את עצמם, מה קורה פה? והם הרי לא מבינים. אנחנו המתווכים של הדבר הזה".
אז אולי אפילו בצורה מאוד קונקרטית, מה אפשר לעשות?
"אנחנו רואים את השחיקה גם שלנו. התרגלנו. יש לזה אבל השפעה מאוד גדולה. עלינו, על כולנו. אנחנו יותר אלימים, יותר תוקפניים, קצרי סבלנות, יותר עצבניים, ישנים פחות טוב. אותו דבר גם הילדים. יש לזה השפעות מאוד רציניות. אבל מה שאומרים זה קונקרטי. קודם כול, תמיד חוק, לגיטימציה לרגשות. 'נבהלת?', 'גם אני'. 'זה לא היה מפחיד?' 'ברור'. מה אני אגיד לילד, אפילו אם הוא בן 12? ילד שפוחד, אני אגיד לו:'אל תפחד'. זאת אומרת, קודם כול, כבוד לרגשות ולגיטימציה לרגשות. זה מבהיל, זה מפחיד, אנחנו עוד לא יודעים מה יהיה. זה החלק הראשון. ואז אנחנו מעבירים לילדים איזושהי הרגשה שאני רואה אותו. אני רואה אותו, אני מתחשבת בו, אני מבינה אותו. זה החלק הראשון".
"צריך לתת לזה את הרציונליזציה, אבל טון הדיבור. כמו הרבה דברים בחיים, יותר חשוב מהמה - זה האיך. ואין ברירה. בלי לשפוט אנשים שהם בלחץ, אני זוכרת שכבר לפני יותר מ-20 שנה הסתובבתי בשדרות וראיתי מה האזעקות האלה עושות לאנשים צעירים וגם מבוגרים. אין פה שיפוטיות בכלל. אבל מי שיודע שהוא נכנס לחרדה או שהיא או הוא לא מתפקדים מספיק טוב במצבים האלה, להעביר את הפיקוד. ברצון, בשמחה אפילו, למי שכן יכול לנהל את זה. ואז הילדים יסתכלו עליו ויקבלו את המענה".
"אנחנו שומרים על עצמנו, הצבא שלנו גיבור וחזק, עם קצת יותר גדולים. אפשר לספר להם על כיפת ברזל, אפשר לספר להם על ברית שיש לנו בין זה וזה וזה, אפשר לספר להם שאפילו בירדן ובסוריה, גם הם מורידים כטבה מבן אדם לנו. זאת אומרת, אפשר לעשות מזה איזשהו סוג של סיפור שקל יותר לבלוע אותו לילדים, כי בסיכומו של דבר הם יאמינו לנו רק אם נהיה אותנטיים, רק אם ניתן להם כבוד, אם לא נמרח אותם, אפשר גם לא להגיד שום דבר", סיכמה דליות.
הטיולים שהתבטלו, התלמידים שפונו והבחינות שבוטלו | המספרים במערכת החינוך
משרד החינוך פרסם הבוקר נתונים על ההשפעה של המתקפה באיראן על מערכת החינוך. לפי הנתונים, אלפי תלמידים חזרו הביתה באמצע טיול בחלק מהמסגרות החינוכיות. לשבוע הבא תוכננו 3,654 טיולים הכוללים לינה - והם, כצפוי, לא יתקיימו.
בתוך כך, 10 משלחות תלמידים נמצאות בחו"ל. שש משלחות נמצאות בצ'כיה וממתינות להסדרת לינה על ידי חברת הביטוח. יתר המשלחות שוהות במלונות. בהנחיית משרד החינוך, הופסקה יציאת משלחות ועובדים חדשים לחו"ל עד להודעה חדשה.
כ-15 אלף תלמידים שהו בפנימיות ברחבי הארץ מרביתם כבר בדרכם לביתם. כ-1,400 תלמידים ללא עורף ביתי, כולל תלמידי נעל"ה (נוער עולה לפני הורים), שנשארים בפנימיות המותאמות לשהייה ממושכת במרחבים מוגנים, בפיקוח המחוזות.
בחינות הבגרות, שהיו אמורות להתקיים היום וביום ראשון, בוטלו. לגבי יתר הבחינות, שתוכננו בשבוע הבא (יותר מ-200 אירועי בחינה ותיאוריה), ההחלטה על קיומן תתקבל במהלך מוצאי שבת, בהתאם להתפתחויות והנחיות גורמי הביטחון.
המרכז לטכנולוגיה חינוכית, הכריז היום על פתיחתו של אתר "אופק", הכולל פעילויות חינוכיות עשירות, לשימוש חופשי ורחב של כלל הציבור.
