כאן רשת ב

שורד השבי אור לוי: "כל יום בשבי - הכי נורא בחיים שלך"

שורד השבי אור לוי: "כל יום בשבי - הכי נורא בחיים שלך"
לוי, שאשתו עינב נרצחה במיגונית ב-7 באוקטובר, סיפר על החיים החדשים להם זכה אחרי ששוחרר והתאחד עם בנו הקטן אלמוג: "שואל המון פעמים אם אני אלך לו שוב". הוא ייחל להגעה לעסקה: "אתם רגילים לכותרות שהמו"מ התפוצץ, אבל אין נורא מזה לחטוף מתחת לאדמה"
מחבר אסתי פרז בן-עמי מחבר אסתי פרז בן-עמי
Getting your Trinity Audio player ready...
אור לוי פוגש את בני משפחתו
אור לוי פוגש את בני משפחתו צילום: חיים צח / לע"מ

שורד השבי אור לוי התראיין היום (ראשון) ל"חצי היום" בכאן רשת ב וסיפר על החיים החדשים עם בנו הקטן אלמוג וללא אשתו עינב, על מה שעובר על החטופים כשהמגעים לעסקה מתחממים ועל אלון אהל, אותו פגש במנהרות חמאס, שם הוא נותר לבדו עד היום.

"אנחנו מתרגלים לחיים חדשים. זה לא קל, להיות אבא לבד במדינה שעוברת ממלחמה למלחמה", סיפר אור. "עם אלמוג זה מרגיש לי הדבר הקל. חיכיתי לזה שנה וחצי. זה נותן לי את המוטיבציה לא לעצור, לעשות הכל".

עינב, אשתו של אור ואמו של אלמוג, נרצחה ב-7 באוקטובר במיגונית המוות במסיבת הנובה, ממנה אור נחטף. "אלמוג שואל על אמא ואנחנו כל הזמן מספרים, הבית מלא תמונות שלה. הוא יודע שאמא מתה ושהיא לא תחזור יותר. הוא גם מפחד שאני אעלם לו שוב. המון פעמים אני שומע אותו אומר 'נכון אתה לא תלך לי? נכון אתה תישאר ותשמור עלי?'", סיפר. "אני לוקח את עצמי שנה אחורה וחושב על כמה חלמתי על זה, וזה מתגשם. זה חלקי כי עינב לא נמצאת אבל אלמוג מחייה אותי. השבוע היה לו יום הולדת. קיבלתי פלאשבק לאיפה שהייתי לפני שנה וכל כך שמחתי שאני יכול לחגוג איתו".

"כל יום בשבי הוא היום הכי גרוע בחיים שלך"

אור שיתף כי יש קושי גדול וכאב שמעורב בניסיון להנות מהחיים שאחרי השבי, במיוחד כשיודעים כל הזמן שישנם עוד חטופים בעזה ומשפחות שנלחמות עליהם. "אני לא מאמין שאנחנו בתור מדינה יכולים להמשיך הלאה. יש רמה של הדחקה אבל תמיד יש לנו משהו במאחורה של הראש".

הוא סיפר על איך מרגיש לשמוע על המגעים לעסקת חטופים מתוך השבי: "אולי אתם בישראל רגילים כבר לכותרות אופטימיות על המו"מ, ואז זה מתפוצץ ואומרים 'לא נורא, בפעם הבאה'. אבל כשאתה שם, כל פעם כזאת - אין דבר נוראי מזה לבנאדם שחטוף מתחת לאדמה. זה מאוד אינטנסיבי. אתה יודע שאתה לא הולך לחזור הביתה בקרוב. אני כל הזמן חושב על מה קורה להם עכשיו".

"בכל יום אני עובר ליד עזריאלי וסופרים את הימים. אני חזרתי אחרי 461 יום ואמרתי 'זה מספר לא הגיוני'. אנחנו כבר רצים ל-700. זה לא הגיוני".

אור סיפר שהוא נשאל הרבה איך נראה היום-יום בשבי: "כל יום הוא היום הכי גרוע בחיים שלך. כל יום שעובר אני כואב, כי אני יודע מה הם עוברים שם. אני כואב את הכאב של המשפחות כי ראיתי את המשפחה שלי כואבת".

אור הדגיש: "כל יום הוא היום הכי גרוע בחיים, כל יום. גם יום שבו לא קורה כלום – אתה ממתין לחיות. אתה לא סופר את הימים האלה כחלק מהחיים שלך. אתה מנסה לעצום עיניים ושהיום הזה כבר יעבור ואולי מחר יביא משהו חיובי".

אור סיפר שהוא חש תסכול גדול על שיטת הפעימות בשחרור החטופים: "אני לא יכול לסבול שיש הבדלה בין חטוף לחטוף. בטח עכשיו כשכולם הומניטריים".

אור עצמו חזר לפני חודשים במצב רפואי ירוד, והתמונות משחרורו הכו תדהמה בארץ ובעולם: "אני יכול להבטיח לך שיותר מ-100 מאז שחזרתי לא עשו עם מי שנשאר חסד. חשוב לי שהציבור יבין את מה שמקבלי ההחלטות יודעים". אור הדגיש שמקבלי ההחלטות ערים למצב בו נמצאים החטופים: "כל יום שהם לא עושים הכל בשבילם זה יום שלא יחזור לאותם אנשים, זה יום שהם בגיהנום".

"התחבקנו, אמרנו 'שלום ונתראה בארץ'. עברו 5 חודשים"

אור הוחזק במנהרה יחד עם אלי שרעבי, אליה כהן ואלון אהל, האחרון נותר לבדו במנהרות. אור סיפר על הפעם האחרונה שראה את אלון: "שלושה ימים לפני השחרור אני ואלי עברנו למנהרה נוספת וככה נפרדנו מאלון. ישבנו לאכול אני אלי אליה ואלון, ואז אמרו לאלי ולי 'תאכלו מהר וקדימה'. הבנו שאליה נשאר איתו וכשהלכנו הם היו ביחד והיינו אופטימטיים. התחבקנו ואמרנו 'נתראה בארץ'. עברו 5 חודשים מאז. זה לא נקלט".

"אני ברגשות אשם לגבי זה", סיפר. "אנחנו פה ואוכלים וחיים ואפילו העזתי להיות בחופשה בחו"ל. הוא עדיין שם. אני לא מרגיש טוב עם זה. אני יודע שאין לי ברירה, יש לי ילד, אבל אני לא מרגיש טוב עם זה".

הפופולריים