שידור ישיר - כאן רשת ב
דוח חדש שפורסם היום (שלישי) מציג לראשונה מסגרת משפטית וראייתית להעמדת מחבלי חמאס לדין על האלימות המינית שהפעילו ככלי מלחמה נגד קורבנות 7 באוקטובר. על פי הדוח, ישנה קביעה חד משמעית כי ארגון הטרור השתמש בפשעים המיניים כחלק מתוכנית כוללת של טרור, השפלה קולקטיבית ודה-הומניזציה של החברה הישראלית.
הדוח המלא:
מתוך הדוח, שאסף ואיגד את כל הראיות והדיווחים שפורסמו, עולים ממצאים המצביעים על דפוסים עקביים של תקיפות מיניות שיטתיות שבוצעו בידי מחבלי חמאס, הן בזירות הרצח עצמן והן בשבי:
- אונס קבוצתי, השפלות פומביות, עירום כפוי, התעללות באיברי מין וירי ישיר באיברי הגוף האינטימיים.
- דיווחים של חטופים שחזרו על תקיפות מיניות חוזרות ונשנות, איומים ב”נישואין כפויים”, ניסיון למחיקת זהות מינית – כולל בגברים.
- תיאורים חוזרים של גופות נשים ערומות למחצה, כבולות, לעתים למבנים ועצים, לצד דיווחים של אנשי זיהוי חללים מהבסיס הצבאי בשורא.
כותבות הדוח, החברות ב"פרויקט דינה", טוענות כי על פי החוק הבין-לאומי, יש להחיל אחריות פלילית משותפת על כלל משתתפי המתקפה, גם אם לא לקחו חלק ישיר באונס עצמו – משום שידעו, יכולים היו לדעת או נטלו חלק בהפעלת אלימות מינית כחלק מהמתקפה.
הדוח, שיצא לאור כספר, הוגש למיכל הרצוג, רעיית נשיא המדינה, שמסרה: "הדוח מביא את האמת כפי שהיא - מטלטלת, כואבת, אבל נחוצה. בשם כל מי שנפגעו, אנחנו מחויבות להמשיך להיאבק עד שתשמע זעקתן בכל מקום ועד שיעשה הצדק".
"לא ידעתי מה קרה לגוף שלי, אבל הנשמה שלי ידעה"
אילנה גריצווסקי, שורדת השבי סיפרה על הפגיעה המינית שחוותה בשבי, בעת הצגת הדוח לרעיית הנשיא מיכל הרצוג. "תודה שבחרת לא לטמון את ראשך בחול", אמרה גריצווסקי לרעיית הנשיא. "ב-7 באוקטובר, הייתי בבית שלי, בקיבוץ ניר עוז, עם בן הזוג שלי, מתן. ופתאום – רעש. פיצוצים. צרחות. ואז דלת שנפרצת. חטפו אותנו. אני זוכרת שמכוונים עליי נשק. אני זוכרת ידיים שלא שייכות לי נוגעות בי. אני זוכרת שצעקתי – ואז חושך".
לאחר מכן, גריצווסקי סיפרה על האלימות המינית שחוותה: "כשהתעוררתי, הייתי חצי ערומה. מוקפת במחבלים. הם הרביצו לי, נגעו בי. לא ידעתי מה קרה לגוף שלי בדקות האבודות האלה. אבל הנשמה שלי כבר ידעה: שום דבר לא יהיה אותו הדבר. בשבי עברתי גיהינום. רַעַב, צמא, בדידות. התעללויות פיזיות ונפשיות. הגוף שלי כאב. העצמות שלי נשברו. אבל ההשפלה, הפחד, התחושה שאת רכוש של מישהו אחר – זה הכאב שלא עוזב".
"שוחררתי אחרי 55 ימים. אבל אני לא באמת חופשייה", שיתפה גריצווסקי. "כי חופש אמיתי קיים רק כשאף אחת לא צריכה לעבור את מה שאני עברתי. רק כשמאמינים לנו. כשלא שותקים. היום – כמעט שנתיים אחרי – עדיין שואלים אם זה באמת קרה. אם באמת אנסו, שרפו, רצחו, חטפו. אם באמת פגעו בנשים. אם באמת גם גברים נפגעו. אז אני אומרת לכם – כן. זה קרה. וזה עדיין קורה. יש עדיין חטופים. יש ביניהם גברים. יש ביניהם אישה. ויש את מתן שלי".
"אני לא יודעת מה עושים לו שם, אבל אני יודעת מה הם עשו לי. ואני יודעת בדיוק למה הם מסוגלים. אני קמה כל בוקר עם הפחד שהוא עובר עכשיו את מה שאני עברתי. ואין דבר יותר קשה מהידיעה הזאת", אמרה גריצווסקי. אני כאן היום בשביל כל אישה שלא מסוגלת עדיין לדבר. בשביל הגברים שנפגעו ונחנקים בשתיקה. בשביל אלה שנרצחו – והקול שלהן כבר לא יישמע. ובשביל מתן שלי, ועוד 49 חטופים –שעדיין מוחזקים בעזה, על ידי אותם אנשים שפגעו בי".
גריצווסקי אמרה כי היא מאמינה שאפשר להחזיר את כל החטופים "לא במחיר של דם, אלא בעסקה", וכי אסור שיתווספו עוד משפחות שכול. "הדבר היהודי ביותר הוא פדיון שבויים. כי לא שוכחים חטופים. כי לא משאירים אותם מאחור".
"עליתי לארץ לפני 16 שנה, למדינה של ערבות הדדית, של סולידריות, של אכפתיות. בצבא לימדו אותי שלא משאירים פצועים בשטח. עליתי לישראל מתוך ציונות ואהבת הארץ. ואני עדיין מאמינה בערכים האלה". בסיום דבריה פנתה שורדת השבי לראש הממשלה והקבינט: "אל תפספסו את ההזדמנות להחזיר את החטופים. תחתמו על העסקה. תסיימו את המלחמה".
