לפני 20 שנה, באוגוסט 2005, יצאה אל הפועל התוכנית השנויה במחלוקת, "תוכנית ההתנתקות", במהלכה יותר מ-8,000 ישראלים פונו מבתיהם שברצועת עזה והועברו לשטח ישראל.
עורך הדין דב וייסגלס, היה אז מנהל לשכת ראש הממשלה דאז, אריאל שרון. גם על פני 20 שנה, כשאט אט התבהרו התוצאות של המהלך הזה, לטובה ולרע, וייסגלס סבור כי הוא ושרון פעלו נכונה וכי המהלך שהוביל ראש הממשלה דאז, עשוי היה להוביל לשלום ולשקט אמיתי.
"אני לא מתחרט על ההתנתקות, אני מתחרט על מה שקרה אחריה", הבהיר. כשנשאל מה כוונתו, הסביר: "תוכנית ההתנתקות באה לעולם בהקשר כללי מאוד ברור - תוכנית לניהול משא ומתן שכונתה 'מפת הדרכים לשלום'".
"על פי התוכנית הזאת, אמורה הרשות הפלסטינית, לאחר שנים שהיא תתקן את עצמה, תסלק מעצמה את כל הנגעים הפגומים, השחיתות, הטרור וכל שאר המגרעות שלה, ותהיה ראויה להתקבל למשפחת העמים", הוא הוסיף.
לשיטתו, "אנחנו פיתחנו מערכת יחסי עבודה טובה מאוד ויעילה מאוד עם הרשות הפלסטינית בהנהגתם של שני מנהיגים פלסטינים שוחרי שלום, אמיצים, אחראים, מחמוד עבאס, אבו מאזן, אני מדבר על אבו מאזן של אז, לא של היום, ודוקטור סלאם פיאד, שר האוצר הפלסטיני. השניים האלה במאמץ רב, בשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון של ישראל, מיגרו את האינתיפאדה".
מבחינתו, האחראי ל"מערכת היחסים" ההרסנית עם עזה והרשות הפלסטינית הוא ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו.
"חמאס תפס בכוח את השלטון בעזה ב-2006, ב-2009 עלה נתניהו לשלטון. אז הקשר, שיתוף הפעולה עם הרשות הפלסטינית פסקו. הרשות הפכה להיות בעיניו של נתניהו ושותפיו, לאויב האולטימטיבי של מדינת ישראל, עד היום. לעומת זאת, או יחד עם זה, התחיל טיפוח של איזשהו דו-קיום עם המפלצת החמאסית", הוא הסביר את האמירה.
"השיא הגיע במחצית השנייה של 2018, שממשלת ישראל בהנהגת נתניהו, הכניסה את הקטרים וביקשה מהם להחליף את מימון הרשות. ועם המיליארדים שזרמו לכיסו של חמאס, הוא הקים צבא של אלפי איש שכבש את מערב הנגב. על זה אני מתחרט", גרס וייסגלס.
למרות שנשאל שוב ושוב אם יש בו חרטה על התוכנית, שבסופו של דבר במרוצת הזמן לא ניתקה אותנו בפועל מעזה, הוא השיב: "ההתנתקות מעזה הייתה אמורה להיות תהליך הדרגתי. במשא ומתן שניהלתי אז, נידונו תוכניות מרחיקות לכת כדי להפוך את עזה לעצמאית. התקלה שקרתה אז – כיבוש עזה על ידי חמאס. לו ממשלת ישראל, גם בתקופת אולמרט, הייתה עושה יד אחת עם הרשות הפלסטינית לסילוקו – עזה עד היום הייתה יכולה להיות תלויה במימון הרשות, שממשלת נתניהו ניתקה כל קשר איתה".
"אתה הופך לסוג של פליט בארץ שלך, תחושה קשה"
צורי יובל, הוא תושב נווה דקלים בעבר ותושב כפר עזה בהווה. בעת פינוי התושבים בתוכנית ההתנתקות, היה רק בן 15.
אותו היום של הפינוי צרוב בזיכרונו של צורי. "ההורים שלי לא הסכימו לצאת, אבא שלי רצה לצאת עם הציוד שלו. בתור ילד לא הייתי מחובר לגמרי להליך, ההורים שלי שמרו עליי. ואז פתאום הגיע ערב הפינוי, שאומרים לך 'כנס לאוטו', וזהו. אתה הופך להיות סוג של פליט בארץ שלך, תחושה מאוד קשה".
על הילדות שלו בנווה דקלים, סיפר: "כילד זה היה מדהים. פסטורליות, טבע, רוגע. עד שלאט לאט, הגיעה שנת 2000 וראינו שהיישובים מתחילים להתמגן והצבא קצת מתחיל להיות יותר נוכח. לאט לאט התחילו עוד ועוד פיגועים. כאילו השלווה שהייתה לנו עד שנת 2000, השתנתה".
כמי שחווה גם את ההתנתקות אבל גם את הטלטלה של 7 באוקטובר, הוא סיפר כי אותה תחושה של פליטות, ליוותה אותו גם ב-8 באוקטובר 2023, אחרי יממה של פחד, כשהוא נצור עם משפחתו בממ"ד ומפונה רק אחרי 24 שעות.
"ב-6 באוקטובר, רצתי והרגשתי שאני נמצא במקום הכי מוגן במדינה. כאילו, ידעתי שאני גר ליד אחד המקומות הכי מסוכנים בעולם, אבל לא דמיינתי בחיים שיכול לקרות דבר כזה".
