מחקר חדש שנערך בעקבות אירועי 7 באוקטובר וחטיפתם של 251 בני אדם לרצועת עזה מצא כי אירועי חטיפה המונית יוצרים צורה חדשה של טראומה מלחמתית.
המחקר, שכותרתו היא: "הטראומה של חטיפה המונית ואובדן עמום: מסגרת חברתית־אקולוגית מתוך חווית החיים של משפחות החטופים בישראל", מצביע על כך שמשפחות החטופים סובלות מטראומה ייחודית שנולדה בעקבות החטיפה ההמונית במהלך מתקפת חמאס.
עוד הודגש כי על אף שהמאמר מתמקד באירועי 7 באוקטובר, יש לו השלכות רחבות להבנת תופעת החטיפה ההמונית – טקטיקה שהפכה שכיחה יותר במוקדי לחימה ברחבי העולם.
חטיפה המונית, כך נטען, יוצרת גלי הדף רחבים החורגים מעבר למשפחות עצמן ומערערים את תחושת הביטחון של קהילות שלמות. המחקר מציע למקבלי החלטות ולאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש מודל להערכת ההשלכות של הטראומה, המתפשטת מהפרט אל המרחב החברתי והפוליטי.
טלטלות רגשיות קיצוניות, שחיקה ומשבר מול המדינה: כך מתבטאת הטראומה של משפחות החטופים
המחקר מתאר ומגדיר לראשונה תופעה בשם "אובדן עמום דינמי־סטטי" – מצב שבו החיים קפואים בזמן אך בני המשפחה חווים תנועה ריגשית תכופה, חדה ואלימה בין תקווה לייאוש.
יחד עם עבודות קודמות של החוקרים, מצביע המאמר על כך שכאשר חטיפה מתרחשת בקנה מידה רחב, האובדן העמום הופך לטראומה קולקטיבית ולאומית, המשפיעה גם על מערכת היחסים בין האזרחים למדינה. בהתבסס על ראיונות עם בני משפחות החטופים, המחקר מונה ביטויים של הטראומה הזו בחיי המשפחות:
- ניהול טראומה פרטית בתוך טראומה לאומית: המשפחות נאלצות להתמודד עם משבר אישי בתוך מציאות רחבה של מלחמה, עקירה ותחושת הפקרה מצד המדינה.
- התמודדות עם "אובדן עמום דינמי־סטטי": בניגוד למקרי היעלמות בודדים, חטיפה המונית בזמן לחימה מייצרת גירויים חיצוניים מתמידים – עדויות משוחררים, סרטונים, הודעות רשמיות ושמועות – שמטלטלים את המשפחות שוב ושוב בין תקווה לשיתוק.
- מאבק מתמשך: בני המשפחה הופכים לפעילים בלתי נלאים במאבק לשחרור יקיריהם. הפעילות מעניקה תחושת שליטה ומשמעות אך כרוכה בשחיקה עמוקה ובאובדן זהות אישית וחיים פרטיים.
- סולידריות קהילתית: החוויה המשותפת יוצרת רשת תמיכה קהילתית חדשה של משפחות ובעלי ברית בציבור המספקת חיזוק רגשי ומשמשת מסגרת ריפוי חשובה. סולידריות ציבורית וקהילתית תורמות לעמידות ומאפשרות המשך תפקוד בתוך המשבר.
- המחיר הבריאותי והתפקודי: המשפחות סובלות מפגיעה נפשית ופיזית קשה, הכוללת חרדה, דיכאון, ירידה קוגניטיבית, הפרעות שינה ושיבושים ניכרים בתפקוד המשפחתי והמקצועי.
- שימור קשר עם החטוף בשבי: המשפחות פועלות לשימור הקשר הנפשי עם יקיריהן באמצעות מסרים מנטליים, פניות תקשורתיות וטקסים קבועים לשמירה על נוכחותם.
"חטיפה המונית היא מצב חירום בבריאות הציבור"
המחקר פורסם בכתב העת Psychological Trauma: Theory, Research, Practice, and Policy של איגוד הפסיכולוגים האמריקני, וחתומים עליו ד"ר עינת יהנה ושיר ישראלי מבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית תל אביב־יפו ופרופ' חגי לוין מבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית והדסה.
לדברי ד"ר עינת יהנה, החוקרת הראשית במחקר: "המחקר מציע עדשה חיונית לקהילה הבין-לאומית. ראשית, הוא מראה כיצד יש להבין טראומה בתוך מסגרת אקולוגית החורגת מהרמה האישית, ומרעידה מעגלים משפחתיים מורחבים, קהילתיים-חברתיים ולאומיים".
"המחקר מספק שפה אוניברסלית לתיאור הטראומה העמוקה והמערערת של חטיפה המונית ושל מצבי אובדן עמום, שבהם גורלם או מקום הימצאם של יקירים אינו ידוע. הבנה של תופעה זו כטראומה קולקטיבית ורב-שכבתית, המתרחשת גם במישורים חברתיים ופוליטיים, היא חיונית לפיתוח מענים הומניטריים ובריאות-נפשיים יעילים באזורי עימות ברחבי העולם".
פרופ' חגי לוין, ראש מערך הבריאות במטה משפחות החטופים, הוסיף: "הממצאים מספקים ראיות להשערה שלנו כי חטיפה המונית היא מצב חירום בבריאות הציבור, הפוגע במעגלים רחבים. הריפוי לא יוכל להתחיל עד שכל החטופים יושבו הביתה, כפי שאנו מקווים ופועלים שיקרה בקרוב".
"הטראומה הייחודית שזורה במארג החיים של יחידים, משפחות וחברה שלמה. המחקר מספק מסגרת חשובה להבנת התמיכה והטיפול ארוכי הטווח שיידרשו למשפחות ולחברה הישראלית. כפי שאמר לנו שרון שרעבי, אחיהם של יוסי שרעבי ז"ל ושורד השבי אלי שרעבי: 'המחקר נותן כוח ואמת למשפחות'".
