מירב דניאל, אמו של עוז, ספדה: "כל כך פחדתי מהרגע הזה. אחרי שנתיים של ציפייה ולילות בלי שינה היום אתה סוף-סוף שב הביתה. לא כך דמיינתי את היום שבו אקבל אותך חזרה. אבל בתוך הדבר הזה יש רגע של נחמה שאתה כאן באדמת הארץ".
"עוז שלי הגיבור היפה והמוכשר, היית ילד של אור ואהבה. מוזיקאי מחונן עם נשמה גדולה מהחיים שמאמין בכל ליבו שמוסיקה מחברת בין אנשים".
מירב המשיכה:"ציפיתי לסוף אחר, סוף של חיים, שאשוב לנשק את פניך היפות, לשמוע את קולך שוב. אבל זה לא קרה. אני מבינה היטב היום שאני לא מבינה כלום. בתוכי היה שביב של תקווה שאולי עוד יתרחש נס ואתה בחיים. היום המעגל של הספק של התקווה של הציפייה - נסגר".
אחותו התאומה של עוז, הדר, נפרדה: "תודה על מי שהיית עבורי במשך 19 שנים, ועל מה שאתה עבורי בשנתיים האחרונות. הגיע לך לחזור לקבורה ראויה".
אמיר דניאל, אביו של עוז, אמר: "היום אתה גם נמצא ולא רק נוכח. כמה לא מובן מאליו. פה בכפר סבא משפחת גולדין ממתינה 11 שנה. רק 9 שנים יותר מאיתנו 2 משפחות נלחמות. אנחנו זכינו להחזיר את עוז והן עדיין לא".
"הרבה שואלים אותי אם אני כועס על עוז. יכול להיות שאם היה נוהג טיפה שונה היה סיכוי שהיה חוזר אלינו בחיים. התשובה שלי - אני אב הכי גאה בעולם. אין גאה ממני בעולם".
מפקד חטיבה 7 לשעבר, אל"מ אלעד צור, ספד: "עוז, בכל יום ושעה של הלחימה גם בתנאים הקשים ביותר - אתה וחבריך, גיבורי הקרבות של אותו בוקר הייתם לנגד עינינו".
נשיא המדינה הרצוג ספד לו בהלוויה: "בבוקר שמחת תורה עוד הרבה לפני שהתבררו ממדי האסון - זינקו לקרב צוות של גיבורים. עוז האהוב, יחד איתו שקד דהן ז"ל, נמרוד כהן ומפקדם הנערץ עומר נאוטרה ז"ל. הם זינקו ולחמו בכל הכוח באומץ בלתי נתפס מול אויב חסר רחמים וגבולות. הם ידעו שמסכנים את נפשם ועשו הכול כדי לבלום את הרוע, להגן ולשמור ככל יכולתם על האור".
מירב, אימו של עוז דניאל אמרה השבוע לליאת רגב בכאן רשת ב': "תמיד הייתה בי תקווה שעוז יחזור בחיים, שיהיה איזה נס. בסופו של דבר זו סגירת מעגל לספק. זו לא שמחה, אבל זו תחושת הקלה. זו לא דרכו של עולם לקבור ילד, וגם לא להתחנן שיובא לקבורה".
על בנה סיפרה: "עוז הוא ילד שכולו לב, אוהב אדם, ערכי, קיבל כל אדם באשר הוא, אדם שמח ואופיטימי, תמיד הביא איתו אור. ילד של הוקרת תודה".
אמיר דניאל, אביו של עוז, התראיין לכאן רשת ב' לפני כשבוע וסיפר על בנו: "עוז הוא מוזיקאי, ניגן על גיטרות חשמליות, אהב בעיקר רוק כבד, אבל לא רק. והכל בהצטיינות. חלם לכבוש במות בארץ ובעולם. היה לו חשוב לעשות שירות צבאי משמעותי. הוא אהב את הטנק והרעות. הם ילדים מדהימים. באותו יום, הם פעלו עם אפס מודיעין, כל הצוות הוא גיבור. הטנק היה תקול. חטפו RPG, הצמידו להם שני מטענים".
"עוז התנגד, הוא לא ויתר. בשיחות לפני עם אמא שלו מירב, הוא היה אומר לה שאם יתפסו אתו וינסו לחטוף אותו, 'אני לא אשב בשבי, אני אתנגד ולא אוותר, אני אעשה הכול ולא אשב בשבי'. וזה מה שעוז עשה בסוף, הוא לא וויתר, נלחם והתנגד. היחסים ביני לבין עוז, הם הרבה מעבר לאב ובן, הוא הנפש התאומה שלי".
