דוח "מצב המדינה לשנת 2025" של מרכז טאוב שפורסם הבוקר (שלישי) מציג תמונה עגומה של החברה הישראלית בצל המלחמה המתמשכת. הדוח מצביע על פער דרמטי בין הגידול בהוצאות הממשלה לבין שחיקת השירותים החברתיים שניתנים לאזרח, לצד אתגרים משמעותיים בשוק העבודה.
על פי הנתונים, בשנת 2024 גדל תקציב ההוצאות החברתיות בכ-38 מיליארד שקלים והגיע לכ-400 מיליארד שקלים. מדובר בגידול שנובע כמעט כולו מהוצאות ישירות הקשורות למלחמה, כגון תשלומי מילואים (שהגיעו לכ-26 מיליארד ש"ח) וטיפול בנפגעים.
בפועל, חלקו של התקציב החברתי מתוך סך הוצאות הממשלה צנח ל-59% בלבד - הרמה הנמוכה ביותר מאז שנת 2013. בהשוואה בין-לאומית, ההוצאה החברתית בישראל (כ-20% מהתמ"ג) נמוכה משמעותית מזו המקובלת במדינות המפותחות.
הצורך בשירותי רווחה מעולם לא היה גדול יותר: בין השנים 2023 ל-2025 נרשם זינוק של 465% במספר הזכאים בתוכנית נפגעי פעולות איבה, כאשר כ-92% מהם הוכרו בגין פגיעה נפשית. למרות זאת, המערכת שאמורה לטפל בהם נמצאת במשבר כוח אדם חריף.
נכון לאוגוסט 2025, חסרים במערכת כ-1,333 עובדים סוציאליים (כ-18% מהתקנים אינם מאוישים). המצב חמור במיוחד ברשויות עניות ובאזורים שפונו במהלך המלחמה, שם 23% עד 29% מהתקנים נותרו ריקים. לכך מתווספת תופעת נטישה מדאיגה: כ-40% מהעובדים הסוציאליים עוזבים את המחלקות בתוך שנים ספורות.
הדוח מצביע גם על הידרדרות בתחום הדיור הציבורי: בעשור האחרון הצטמצם מלאי הדירות ב-18%, בעוד מספר הממתינים לדירה זינק ב-67%, עם זמן המתנה ממוצע של כמעט שלוש שנים. תקציב השיכון ירד לשפל של 0.7% מתקציב המדינה.
בגזרת שוק העבודה, התמונה מורכבת: האבטלה אומנם נמצאת בשפל היסטורי (2.9%), אך השכר הריאלי של השכירים נשחק, ופריון העבודה נותר נמוך בהשוואה לעולם. בעוד שנשים ערביות רושמות עלייה בשיעורי התעסוקה, בקרב גברים חרדים נרשמה ירידה מחודשת בהשוואה לתקופה שלפני המלחמה.
פרופ' ג'וני גל, ראש תוכנית מדיניות הרווחה במרכז טאוב, מזהיר כי הנתונים מעידים על התדרדרות מהירה למציאות של עוני, אך מדגיש כי "זאת לא חייבת להיות גזירת גורל". עם זאת, בישראל של 2026 עדיין אין שר רווחה במשרה מלאה, וסדרי העדיפויות התקציביים ממשיכים להפנות את המשאבים הרחק מהצרכים החברתיים הבוערים.
