מאות מכתבים ששלחו אזרחים, שורדי שואה וילדים לנשיא המדינה ולכנסת במהלך משפט אייכמן נחשפו היום (שלישי) בכאן חדשות ברשת ב', 65 שנה אחרי המשפט שטלטל את המדינה, וברקע יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה שמצוין היום. בחלק מהמכתבים, הציעו האזרחים "תלייה בפומבי בעיר העברית הראשונה", להוביל אותו ב"כלוב זכוכית בשבתות וחגים" - ואף "לעשות לו כלוב בגן החיות בתל אביב".
המכתבים, שנשלחו לנשיא המדינה דאז, יצחק בן צבי, ושנמצאו בתיקים נשכחים מארכיון המדינה, מתעדים את סערת הרגשות הציבורית ב-1961, סביב גזר הדין וההוצאה להורג היחידה בתולדות המדינה.
באפריל 1961, לאחר שנחטף מארגנטינה במבצע נועז של המוסד, עמד אדולף אייכמן למשפט בירושלים. היה זה קו פרשת מים בזיכרון השואה, כאשר לראשונה ניתנה הבמה המרכזית לעדויות הזוועה של השורדים. בית הנשיא הוצף בפניות שביקשו להמציא עונשים יצירתיים לצורר הנאצי, שחורגים מגבולות החוק היבש.
"שימו אותו בכלוב בגן חיות": הצעות הילדים
בין המסמכים בלטו הצעות מצד בני נוער וילדים, ששיקפו את הזעזוע העמוק בציבור. חוה ניסימוב, בת 13 מראשון לציון, הציעה "לעשות כלוב מיוחד בגן החיות בתל אביב ולשימו שם... וכל האדם הרוצה לראותו יראוהו כשם שרואים חיה מסוכנת מאוד". היא הוסיפה כי אם יוצא להורג, "תנו את גופתו מאכל לחיות מפני שאדם זה אינו ראוי לקבורה".
אריה לבבי מתל אביב הרחיק לכת והציע "לקבור אותו חי בתא הזכוכית שיעמוד בבית יד ושם", ואף פירט תוכנית מסע משפילה: "בשבתות ובחגים, כדאי להוביל אותו על ארונית שטוחה ופתוחה בתא הזכוכית לאורך ולרוחב של מדינתנו, כדאי להראות לקהל את החיה הטורפת הזאת".
"תלו את העמלק בתשעה באב - בעיר העברית הראשונה"
חלק מהכותבים ביקשו לשוות להוצאה להורג אופי היסטורי או דתי. במכתב אחד שהוצג, נכתב: "תלו את העמלק שונא ישראל ביום תשעה באב ונעשה זה היום שמחה ומשתה לדורות". כותב אחר דרש מנשיא המדינה דאז לקיים את התלייה כאירוע ראווה: "אבקשך לקיים את התלייה בפומבי, מקום התלייה שיהיה במקום גדול בעיר העברית הראשונה - שכל האנושות תראה את המן תלוי על העץ".
קולות הזעם הגיעו גם במכתבים אנונימיים, כמו זה שנחתם בשם הקורבנות: "אנו ששת המיליונים מבקשים פה אחד לתלות את רוצחנו... האמנם קיבלנו את החנינה, אבל בקבר".
"החבל ייכרך סביב צווארו - ואז חנינה"
מנגד, היו גם קולות מפתיעים שהתנגדו לעונש המוות. יוסף לוין, ניצול שואה מארצות הברית שאיבד את כל משפחתו, כתב לנשיא כי "אין עונש שמתאים לפשעיו". הוא הציע טקס מבוים ומצמרר: "שאייכמן יובל אל הגרדום, החבל ייכרך סביב צווארו, ואז, ורק אז, תוקרא על ידך הצהרה... כי ישראל איננה אומה של נקם... ואשר תסלח אפילו לאייכמן".
אזרח אחר סיכם את הדילמה במילים הנוקבות: "תליית אייכמן אמנם תביא קץ לחיי הצורר – אך גם תסיים תקופה יפה, בה לא היה קיים גרדום בישראל".
אייכמן נידון לבסוף למיתה והוצא להורג ב-1 ביוני 1962, האדם היחיד בתולדות מדינת ישראל שהוצא להורג במשפט צדק.
