בית המשפט דחה היום (שני) את בקשתה של שי-לי עטרי ושל איגוד מרכזי הסיוע להתרת פרסום זהותו של החשוד באונס של עטרי.
עטרי הגיבה: "היום בית המשפט בחר שלא להסיר את צו איסור הפרסום על שמו של מי שפגע בי. זו החלטה קשה, מתסכלת ומכאיבה, אבל לצערי, לא מפתיעה. שוב בוחרים להגן על החשוד, שוב משאירים נפגעת שקופה, שוב מעבירים מסר ברור לנשים ולגברים שנפגעו: גם אם תדברו, גם אם תילחמו, גם אם תביאו ראיות - המערכת תעדיף שקט".
עוד אמרה: "אני לא מתכוונת לעצור כאן. אני אמשיך להיאבק, לא רק בשבילי, אלא בשביל כל מי שהמערכת גרמה לה לשתוק, ובשביל העתיד של הבת שלי. המאבק שלי הוא על אמת, על אחריות, ועל זכות בסיסית לביטחון".
עו"ד הלה נויבך, מנהלת התחום המשפטי באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית התייחסה: "החלטת בית המשפט להמשיך ולאפשר לחשוד בעבירות מין להסתתר מאחורי צו איסור פרסום היא מאכזבת וכואבת ובעיקר פוגעת במאבק באלימות מינית. ידוע היטב לכל הגורמים הרלוונטיים, כי פרסום שמות של חשודים בעבירות מין מעודד פעמים רבות נפגעות לפנות אל מרכזי הסיוע ונותן כוחות לאחרות להגיש תלונה במשטרה ולכן ההחלטה הזו היא עוד מהמורה בדרך. אבל היא לא תרפה את ידנו".
לפני כשבועיים נשאה עטרי דברים בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, וסיפרה כי מי שאנס אותה הוא "אדם עם כסף, כוח ומעמד".
"קוראים לי שי-לי עטרי. אני אלמנתו של יהב וינר זכרונו לברכה שנרצח באכזריות ב-7 באוקטובר כאשר נלחם במחבלים שחדרו אל חדר השינה שלנו מהחלון, ובכך אפשר לי ולבת שלנו שייה שהייתה אז בת חודש, לברוח ולהינצל. ולצד זה אני גם נפגעת עבירה שבשנת 2022 הגישה תלונה על אונס וקבלת דבר במרמה בתחנת משטרת לב תל אביב. באפריל של שנת 2011 עברתי אונס אלים על אספלט כביש של חניון הדיירים מתחת לדירת השותפים שאז גרתי בה בתל אביב", סיפרה.
"השותף שלי לדירה מצא אותי לפנות בוקר מחוסרת הכרה מחוץ לדלת הבית שלנו עם טייטס קרועים, בתוך שלולית השתן של עצמי. לפני התקיפה באותו הערב הייתה לי משמרת בפאב השכונתי בו עבדתי. על הבר התיישבו מכרים מבית הספר רימון וביניהם גם מי שאנס אותי. לא היה מותר לשתות הרבה בעבודה והייתה לנו הברמנים מעין כוס קטנה, לואו בול. הדבר האחרון שאני זוכרת לפני הרגעים האלימים שאליהם התעוררתי להכרה תוך כדי האונס זה זה שאני מרימה עם אותם מכרים לחיים ולאחר מכן שאני משאירה את הכוס שלי ליד אותה חבורת מכרים", תיארה.
"אני לא זוכרת כלום מאז הרגע הזה, חוץ מהרגעים שחקוקים בזכרוני של האלימות שהוא ביצע בי בזמן האונס בעוד אין ביכולתי להגיב והגוף שלי משותק כמו בובת סמרטוטים. הוא נישק אותי כשהייתי ליד הכניסה לבניין שלי בזמן שבקושי הרגשתי את הרגליים שלי והגוף שלי נדחף על ידיו אל עבר חניון הדיירים שהיה חשוך".
לקראת סוף עדותה בישרה שי-לי כי יחד עם איגוד מרכזי הסיוע הסתיימה כתיבת הצעת חוק שתעלה לדיון בכנסת בקרוב. "הצעת החוק מבקשת לאפשר לנפגעת להיות מיודעת על הליך לבקשת איסור פרסום שם חשוד בעבירות מין, וכן להביע את עמדתה בנוגע לבקשה. כיום היא לא זכאית לאף אחד מהדברים הללו והיא כמובן לא צד להליך (כמו בכל ההליך הפלילי) ואנחנו חושבות שיש ערך רב, מהותי וחקירתי, בהוספת הזכויות האלה לחוק זכויות נפגעי עבירה".
עוד בנושא
