שיר סיגל ביתו של החטוף קית': "שנה מההודעה שחדרו מחבלים לקיבוץ, שנה מתחושת פחד המוות שאיש זר לא יבין. שנה משנכנסו 15 מחבלים וירו לכל עבר. שנה מהירייה שפגעה באבא שלי. שנה מהרגע שההורים שלי הובלו לטנדר שלהם.
שנה מהרגע שמחבלים אכזריים דחפו את אבא שלי דרך החלון ושברו לו את הצלעות".

"עברה שנה מהיום שבו כבר דמיינתי שהם מגיעים אלינו הביתה עברה שנה ובעצם עבר יום אחד שמרגיש כמו נצח. אבא שלי עדיין בשביעי באוקטובר והם עדיין מתפללים שיחזירו אותם. אני רוצה להבטיח לכל החטופים שלא נפסיק להילחם ולהתעקש על הדבר הבסיסי ביותר שהם יחזרו הביתה"